|
|
עמוד:51
הקורפוראטיסטית של ראשי האיגוד המקצועי הרביזיוניסטי , שדגלו בשמירת ההרמוניה ביחסי עבודה באמצעות בוררות חובה . הוויתורים שעשה בן גוריון במגעיו עם ז'בוטינסקי הרחיקו לכת יותר מאלה שהיה מוכן להם כלפי מפלגות אחרות . הסיבה הברורה לכך היתה חששו כי אופוזיציה מיליטאנטית רביזיוניסטית תערער את סמכותו הלאומית . יחד עם זאת , קרוב לוודאי שהוא קיווה כי מערכת יחסים בין האיגוד המקצועי הרביזיוניסטי החלש לבין ההסתדרות בעלת העוצמה יביא בסופו של דבר להתפתחות מנגנון במפלגה הרביזיוניסטית , אשר בדומה למקרים אחרים , ייפתח תלות במפא"י ובמוסדות שבשליטתה . ראשי המנגנון במפלגתו של בן גוריון לא היו שותפים להערכה זו וחששו כי האיגוד הרביזיוניסטי יוכל להיבנות מן העולים החדשים שיעלו לארץ ללא זיקה לתנועת העבודה ( שפירא , . ( 315-317 : 1978 כיוון שהמנהיגות לא הצליחה לפתור את הפלוגתה הזו בינה לבין עצמה היא ניזקקה לדרך הדמוקרטית . הוחלט לערוך מישאל בקרב חברי ההסתדרות שבו יתבקשו לאשר או לדחות את הסכם בן גוריון-ז'בוטינסקי המוצע . כפי שמלמדים אחוזי ההצבעה הנמוכים , יוזמה דמוקרטית זו לא נתקבלה בהתלהבות . בניגוד לשיעורי ההשתתפות הגבוהים ברגיל בבחירות הסתדרותיות , ההשתתתפות במישאל היתה בשיעור נמוך . בקרב אלה שאכן השתתפו במישאל היה רוב לשוללי ההסכם . בן גוריון היה כמובן מאוכזב מתוצאות המישאל . הוא היה משוכנע שאי אישרור ההסכם המוצע היה שגיאה קשה . אך בהבינו כי הדמוקרטיה הפרוצדורלית היא הבסיס לסמכות והמקור ללגיטימיות של שלטונו , בחר — בנאום שנשא בפני ההנהלה הציונית — לשבח את התהליך הדמוקרטי של קבלת החלטות במפלגתו . "אני מתגאה" —כך אמר — " בתנועה שאינה כפופה לשום דיקטטורה ופקודה של מנהיגים" ( בן גוריון , : 1935 . ( 316-317 הוא גם הבין שהיה עליו לעבוד תוך שיתוף פעולה הדוק יותר עם שאר חברי הנהגת המפלגה . ייתכן ולו עשה כך , ולא היה מנהל את המשא ומתן עם ז'בוטינסקי באופן אישי לחלוטין , לא היה המנגנון מערער על מנהיגותו . ואכן בן גוריון הפיק את הלקח ומתקופה זו ואילך שמר על קשר הדוק עם הפונקציונרים במפלגתו . קשרים אלה , הוא ידע לומר "יש לטפח על ידי מגע ממשי , פגישה בעניינים , בפעולה , במסיבות חברים , בטיפול בענייני ציבור" ( בן גוריון , . ( 138-139 : 1969 יחד עם זאת , בן גוריון הבין כי לא יוכל להמשיך בניסיון הקואופטציה של המפלגה הרביזיוניסטית למערכת שבשליטת מפא"י . כיוון שכך החליט להרחיק את המפלגה היריבה אל מחק למערכת הפוליטית , באמצעות שיכנוע המפלגות האחרות והציבור כי זוהי מפלגה פאשיסטית אשר קיצוניותה עלולה לסכן אפילו את השגת היעדים הציוניים . מהלך זה להוצאה אל מחוץ לגדר של הרביזיוניסטים ואחר כך של חרות עלה יפה . בעוד שחרות קיבלה באופן קבוע כ 12 עד 13 אחוזים מן הקולות בבחירות לכנסת , היא בודדה לחלוטין ממוקדי ההכרעה וההשפעה . חרות היתה מוחרמת על ידי רוב המפלגות והקבוצות הפוליטיות וכך נותרה בשולי המערכת הפוליטית . סיכום על פי התיאוריה הדמוקרטית קיומה של מפלגת אופוזיציה הינו חיוני לקיומה של מערכת פוליטית דמוקרטית . מפלגת אופוזיציה מציעה לבוחרים השקפה , מדיניות וצוות הנהגה חלופיים לשלטון הקיים . במצב זה , המפלגות שבשלטון ומנהיגיהן פועלים מתוך ידיעה
|
|