המקורות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית: מפא"י כמפלגה דומינאנטית

עמוד:43

המפלגה וההסתדרות של דאגתם הראשונה המהגרים היהודים שהגיעו לא ^ ישראל העות'מאנית והמנדטורית היתה למצוא לעצמם תעסוקה . רבים מהמהגרים הראשונים , אלה שהגיעו בשלהי המאה ה 19 ובראשית המאה ה , 20 היו לחוואים ולבעלי מטעים . המהגרים שהגיעו לאחר 1905 רצו להיות פרולטארים ולפיכך ביקשו עבודה כפועלים שכירים . מהגרים אלה שזה מקרוב באו , היו יוצאי משפחות מן המעמד הבינוני אך הם הגיעו ארצה חסרי רכוש וביקשו תעסוקה במישקיהם של האיכרים היהודים שהקדימו אותם . כאן-הם היו צפויים לאכזבה . רבים מהאיכרים העדיפו להעסיק פועלים ערבים בשכר נמוך ולפיכך השיבו ריקם את פני המהגרים היהודים , המורגלים באורח חיים אירופי , אשר דרשו שכר גבוה יותר . האתגר הראשון בפני אלה אשר ביקשו להיות מנהיגים בקהילה היה מציאת פתרון לבעיית חוסר התעסוקה של ציבורם . את המימון הדרוש להשקעה כלכלית ניתן היה להשיג רק מן ההסתדרות הציונית העולמית . ארגון זה נוהל על ידי גופים נבחרים . כדי לזכות בו במעמד הקימו המנהיגים הסוציאליסטים מפלגות אשר יכלו להשתתף כגופים בבחירות לקונגרסים הציוניים . מבחן קשה נכון למנהיגי מפלגות אלה עם הגיעו של גל חדש של מהגרים סוציאליסטים מרוסיה אחרי מהפכת . 1917 אל קהילת הפועלים היהודים בארץ ישראל , שמנתה כחמשת אלפים בני אדם , נוספו עתה כחמישה עשר אלף צעירים . המנהיגים הוותיקים ניסו למשוך את הציבור החדש למפלגותיהם , אך לציבור זה היו אידיאלים ומנהיגים משלו והוא לא אווה להיות ספיח של הקהילה הקיימת מכבר . הניסיון של מהפכה מוצלחת שבו השתתפו , או שחוו אותו זה עתה , העניק להם את התחושה כי הם יודעים היטב כיצד לנהל את ענייני החברה החדשה וליישם בה את העקרונות המהפכניים . בין שתי קבוצות אלה של פועלים יהודים —אנשי העלייה השנייה ואנשי העלייה השלישית —התנהל מאבק על המנהיגות ועל הדרך הנכונה לארגון הפועלים והקמת חברה סוציאליסטית בארץ ישראל . קבוצת המהגרים הסוציאליסטים החדשה העדיפה דגם שונה של התארגנות פוליטית . תחת מודל המפלגה הם העדיפו את המודל של הסובייטים הרוסיים . הסובייט איגד בתוכו עובדים מסקטורים שונים , תעשייתים כחקלאיים , ודאג לענייניהם הכלכליים המשותפים כפועלים ללא אבחנה מפלגתית או רעיונית . הסובייט עצמו נוהל כ"דמוקרטיה מעמדית" כאשר נערכות בו בחירות פנימיות על בסיס מפלגתי . המעמדות הבינוניים לא השתתפו כמובן בסובייטים ואף נמנע מהם להתאגד במפלגות . בתקופה שבה עזב גל הגירה זה את ברית המועצות נחשבו הסובייטים לזרוע חשובה של המדינה הקומוניסטית . אפילו המפלגה הקומוניסטית עצמה ראתה להשיג לעצמה שליטה בסובייטים באמצעות בחירות ונרתעה מהשתלטות עליהם ברגל גסה . ( Avtorkhanov , 1966 : 237 , 251 ) המנהיגות הוותיקה בארץ ישראל דחתה גישה זו , שבה קויימה אבחנה בין ההיבטים הפוליטיים הצרופים ( המפלגות ) לבין ההיבטים הכלכליים ( הסובייטים ) וקיוותה לגייס את המהגרים החדשים לשורותיה . רק כאשר ניצבה נוכח סכנה של הקמת ארגונים נפרדים מתחרים ואובדן מעמדה , החליטה מנהיגות זו להתפשר ולהקים ארגון רב מפלגתי וחד מעמדי משותף , מעין סובייט גדול . ארגון זה —הלוא היא ההסתדרות—הוקם ב . 1920 תוך מספר שנים הוא איגד כשלושים אחוזים של האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל . מתחילתו נשלט ארגון זה על ידי המפלגה המובילה של המנהיגות הפועלית הוותיקה —

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר