החברה ומדע החברה: סוציולוגיה ממסדית וסוציולוגיה ביקורתית בישראל

עמוד:25

( הקפיטאליסטי . כאמור ) בין הקבוצות ולא במטען שהביאו עימן . רביעית , לפי הגישה המערכתית מדובר ב"פער" תגמולים אשר ילך ויצטמצם תוך כדי חינוכם מחדש של העולים ורכישת מיומנות על ידם . לפי הגישה המעמדית , לעומת זאת , מדובר בחלוקת עבודה ( ורק כתוצאה ממנה בפער תגמולים ) אשר ממחזרת את עצמה , ועל כן השולטים בהון רק יעצימו את הונם וחסרי ההון ידרכו במקומם . חמישית , ולבסוף , הגישה המערכתית צופה קליטה , השתלבות , וסגירת פערים עד להעלמות השאלה מסדר היום , ואילו הגישה המעמדית צופה את ההיפך הגמור —העמקת החפיפה המעמדית עדתית , ולפיכך היווצרות תודעה הולמת אשר תביא להגברת העימות בין הקבוצות ולפוליטיזציה שלו . באחת , תחת התמונה המערכתית הקונסנזואלית מוצעת גישה מעמדית קונפליקטואלית . מנקודת ראות זו , מדיניות הפיתוח והטיפוח של ממשלות ישראל אשר מטרתן המוצהרת היא "סגירת הפער" ו"סיוע לשכבות הנחשלות , " אינה אלא מדיניות התורמת לשימורן של שכבות כאלה . זאת לא משום שאינה מצליחה להשיג את מטרותיה , אלא משום שבפועל היא מתעלת את אוכלוסיית היעד שלה להיות כוח העבודה של החברה . כך , למשל , עיירות הפיתוח אינן מספקות מקומות עבודה גרידא אלא מקומות עבודה מסוג מסויים בלבד ( ש . סבירסקי ושושן , . ( 1985 וכך אף הריפורמה המטפחת במערכת החינוך אינה מספקת תמיכה גרידא לתלמידים חלשים , אלא באמצעות הקצאת משאבים לא שוויונית , הקבצה לרמות נמוכות , הפנייה למסלול מקצועי וכיו"ב , היא מתעלת את התלמידים המזרחים והערבים לעתיד מסויים . על פי גישה זו , עיירות הפיתוח ומערכת החינוך לא נכשלו במשימתם , אלא דווקא הצליחו לשמר את מעמדם של המזרחים והערבים כפרולטרים ( ש . סבירסקי , . ( 1990 אין צורך לומר כי לגישה זו השלכות פוליטיות רדיקאליות . היא גורסת כי כוחו של המעמד השליט אינו מבוסס על הצלחה אלקטוראלית אלא על משאבים כלכליים ותרבותיים . היא גורסת כי תנועת העבודה היא הביטוי האירגוני של המעמד השליט בישראל ואינה יכולה לפיכך להיות התנועה המייצגת את מעמד העובדים . היא גורסת כי בכך סותרת תנועת העבודה את החזון השוויוני המוצהר שלה וכי היא אינה יכולה להחשב כתנועת שמאל . המסקנה מכך היא שכדי לשנות את חלוקת העבודה הבלתי שוויונית וכדי לממש את ההבטחה הציונית סוציאליסטית על בני ובנות המעמד עדה ליזום מעין מהפכה ציונית שנייה ולתבוע כי השליטה על חייהם תמצא בידיהם , השליטה של פועלים במקומות עבודתם , שליטה של הורים ותלמידים בבית סיפרם , שליטה של תושבים בשכונות ובעיירות הפיתוח . כשם שהשחורים בארה"ב לא יכלו לשפר את מעמדם באמצעות המפלגות והאיגודים המקצועיים הלבנים , כך אף על המזרחים בישראל להתארגן למאבק על ענייניהם . לחקר התרבות הישראלית מנקודת ראות הקבוצות שהודחקו לשוליה תורמת לאחרונה עבודתה של החוקרת אלה שוחט . בהשראת גישות פוסט מודרניות ( בעיקר בהשראת עבודתו של אדוארד סעיד ; ( Said , 1978 השוללות את היומרה האוניברסאלית של המודרניות , היא מדגישה בעבודותיה את הדיכוי של ה"אחרות , " היינו את אי השוויון המובנה בגישה ה"אירופו צנטרית , " הרואה את העולם מבעד למשקפי הגבר האירופי הקולוניאלי הפטריארכלי . בעבודתה על הקולנוע הישראלי היא חושפת את הגילויים המקומיים , הציוניים והצבריים , של התופעה , ואת הדמות והקול של ה"אחרים" — פלסטינים , מזרחים ונשים ( שוחט , . ( 1993 ; 199 1 באחרונה נתווספה למגמה המארכסיסטית

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר