|
|
עמוד:23
החדש שנשבה אז במלוא עוזה בקמפוסים ברחבי העולם . התארגנות נמרצת , כמעט חסרת תקדים ( וחסרת המשך , ( של קבוצה בשם "יש" אשר קראה תיגר על אמיתות מקודשות בחברה הישראלית , והצלחתה בפוליטיקה של הקמפוס , גררו תגובה חריפה מן הממסד האוניברסיטאי ואף מן העיתונות הלאומית . זה היה הרקע להתפתחות גישה מארכסיסטית בסוציולוגיה החיפאית " . גישה זו עוצבה ובוטאה מעל דפי כתב עת חדש בשם מחברות למחקר ולביקורת , שהחל לצאת ב , 1978 כתב העת הסוציולוגי הביקורתי הראשון בישראל . מטרת כתב העת , כפי שהגדירו עורכיו בפתח החוברת , היתה כפולה : ראשית ... לתרום לניתוח יחסים של דיכוי , אפלייה , ניכור ונחשלות , שהם ביטויים מרכזיים של חברה מעמדית ... שנית ... ליצור במחברות במה לזרם ביקורתי המתנגד לשיטות הפוזיטיביסטיות ולתפיסות ה"נייטרליות" השכיחות במדעי החברה . גישות אלה מהוות ... מכשול להבנת המציאות החברתית , ולכן אף לשינויה . תרומתה הסגולית של קבוצת המחברות החיפאית היתה בניתוח התהוות מבנה מעמדי חדש בתקופת המדינה . למבנה זה היו שני רכיבים עיקריים : מעמד בינוני חדש , אשכנזי ( שכיניתי אותו לעיל מעמד השרד , ( ומעמד עובדים חדש , מזרחי . בנוסף עסקו כותבי המחברות באינטנסיביות — ורובם אף ממשיכים בכך כיום —בקבוצות מקופחות אחרות , בעיקר ערביי ישראל ונשים , ובהיבטים נוספים של מעמדיות ואי שוויון בישראל . הפרספקטיבה שיושמה העמיקה את המודל המארכסי האורתודוכסי תוך כך ששילבה בדיון הכלכלי גורמים פוליטיים וכוחניים . בפרק זה נעסוק בשני רכיבי המבנה המעמדי 3 החדש . ' שולמית כרמי והנרי רוזנפלד עסקו במעמד החדש אותו הגדירו כמעמד בינוני תוצר המדינה . ( 1979 ) רוזנפלד עצמו פעל כבר בשנות החמישים כסוציולוג מארכסיסט באוניברסיטה העברית ופרסומיו מתקופה זו מהווים חריג במסגרת המונוליטית שתיארנו . יתכן כי קיומו של חריג כזה נסבל בשל ההתמקדות בקטיגוריה שנחשבה שולית לחברה הישראלית , הכפר הערבי ( רוזנפלד , . ( 1964 מכל מקום , היה זה באוניברסיטת חיפה בשנות השבעים שעבודתו של רוזנפלד , וזו המשותפת לו ולשולמית כרמי , השתלבו במגמה כללית יותר . בניגוד למארכסיזם האורתודוכסי שעל פיו מבנה העל הפוליטי משקף את מערכת הכוחות המעמדית שבבסיס הכלכלי , גילה המארכסיזם בשנות השבעים כי בחברות רבות המדינה עצמה היא המקור לשליטה כלכלית . כרמי ורוזנפלד אכן גרסו כי בצד המעמד הבינוני הוותיק ( וחסר החשיבות הפוליטית ) התפתח בארץ בשנות החמישים מעמד בינוני "ממלכתי" הניזון ממקורות ציבוריים . עם מעמד זה נמנים פקידי ממשלה בכירים , קציני צבא ומנהלי המשק הציבורי וספיחיהם השונים . מהפרספקטיבה הזו נראו שינויי האוריינטציה של מפא"י בשנות החמישים לא בהסתגלות לתיפקוד מדינתי בעלמא , אלא כמהפיכה מדינית כלכלית ימנית , שהיתה כרוכה אף בהשתררות של לאומנות מיליטאריסטית ( כרמי ורוזנפלד , . ( 1993 התבנית החברתית שנוצרה היתה מושתתת על שלושה יסודות : מרכזיות המדינה והביורוקרטיה השלטונית בפיתוח הכלכלי ; סיוע חוץ מאסיבי , המאפשר פיתוח וחימוש תוך שמירה על רמת חיים סבירה של חלקים ניכרים מן האוכלוסיה ( כפי שהמחברים מכנים זאת בפאראפרזה על שיר חיילי נודע : גם תותחים
|
|