|
|
עמוד:8
התיאורטי אידיאולוגי שעליו מתפרשת החשיבה הסוציולוגית . אין לגזור ממנה שכל חיבור סוציולוגי ניתן לסיווג חר משמעי לאחת מן הקטיגוריות הללו . לעתים תלוי הדבר בעיבוד , פירוש או יישום החיבור . עם זאת , הפרופיל של חיבור סוציולוגי במונחי ממסדיות ביקורתיות הוא מן התכונות המהותיות ביותר שלו . ממסדיות וביקורתיות בסוציולוגיה בירורנו מתחיל , כאמור , באיפיון הגישה הממסדית והגישה הביקורתית בסוציולוגיה . נקודת המוצא לבירור זה היא הטענה כי הסוציולוגיה , בדומה לשאר מדעי החברה והרוח , אינה , ואף אינה יכולה להיות , בבחינת "מדע אובייקטיבי" המנותק מהקשריו ההיסטוריים חברתיים . הסוציולוגיה היא פרקטיקת שיח , עיונית ומחקרית , תלויית הקשר , שהעוסקים בה מפרשים את החברה מתוך זוויות הראייה המסויימות שלהם , במסגרת המסורת הסוציולוגית וכללי הדיון הנהוגים בה . האוטונומיות המדעית שלה מתבטאת בכך שטיעונים סובסטאנציאליים ( גוף הידע ) נידונים במסגרת הכללים הדיסציפלינריים ( תדמית הידע , ( אך גם כללים אלה עצמם הם מושא להכרעות שבהן משקל רב , אם לא מכריע , לגורמים על מדעיים וחוץ מדעיים ; Elkana , 1978 ) ור' דיון על קון בהמשך . ( הסוציולוגיה פועלת , אם כן , בתוך מרקם חברתי ובזיקה לתרבות רווחת . בפעילותה ניתן להבחין בין הפן החברתי ( או המוסדי ) לבין הפן העיוני ( או האינטלקטואלי , ( ובכל פן ניתן להבחין בין מה שקורה בביתה של הסוציולוגיה פנימה לבין מה שקורה מחוצה לה ובזיקה אליה ' . סוציולוגיה ממסדית וסוציולוגיה ביקורתית ניבדלות זו מזו , ראשית לכל , ביחסן אל ה"חוץ , " אל הסדר החברתי הקיים , אל הקבוצות החזקות בחברה , ואל האידיאולוגיה השלטת בה . כלומר , בנוסף לתכנים הספציפיים , שמן הסתם נתונים לשינוי עם השתנות המבנה החברתי , ניכרות האוריינטציות הסוציולוגיות בזיקותיהן הסוציולוגיות עצמן : זו תומכת בסדר החברתי וזו מבקרת אותו , זו כרוכה בממסד וזו מתעמתת איתו , זו משוקעת בשיח התרבותי הרווח וזו מרוחקת ממנו . משום כך יכולה אותה גישה עצמה להיות פעם ממסדית ופעם ביקורתית —הכל בהתאם להקשרה . הדוגמה המובהקת היא המארכסיזם , אשר בחברה האמריקנית הוא משמש כתיאוריה ביקורתית לעילא , בעוד שבחברה הקומוניסטית נעשה בו שימוש ממסדי לעילא . כך אף לגבי גישות ליברליות בסוציולוגיה , אשר , לפי המקרה , יכולות לשרת אינטרסים ממסדיים או ביקורתיים . הסוציולוגיה הממסדית מתאפיינת אם כן בעניין המשוריין שיש לה בשימורו של ההווה — אותה הווייה שהיא ניזונה ממנה , משתתפת בכינונה ותורמת להנצחתה . המציאות החברתית הקיימת מקבלת בה מעמד של מציאות הכרחית ואף ראויה . העבר נראה כמוביל באופן טבעי אל המצב הקיים , והעתיד כהתפתחות המתבקשת ממנו . המתודולוגיה של סוציולוגיה זו אינה אלא תצפית מלומדת על מה שיש והתיאוריה שלה אינה אלא הפשטה מלומדת ממה שיש , מה שמכונה "עובדות . " הסוציולוגיה הביקורתית , לעומת זאת , ניכרת בעניין העקרוני שיש לה בשינויו של ההווה . המציאות החברתית הקיימת היא בעיניה מציאות לוקה בחסר . העבר נראה לה כרצוף מאבקים והכרעות , והעתיד כמגלם בכוח מגמות חדשות . המתודולוגיה שלה היא ניתוח המכלול על ניגודיו הפנימיים והתיאוריה שלה היא המאמץ לחשוף את המתהווה או את האפשרי .
|
|