|
|
עמוד:13
אירופית אחת של הזרם המרכזי אלא כמה וכמה תרבויות . הפשיזם שאב את רעיונותיו ללא ספק מאחת המסורות הללו , מסורת שהייתה אפנתית בתפר שבין המאה התשע עשרה למאה העשרים , אך דחה מסורות אחרות כגון הדמוקרטיה , הליברליזם ומסורת הנאורות . האם יש לפשיזם עתיד ? האם חזקה על תנועות לאומניות בעידננו שיהפכו למעין גרסה מעודכנת ויעילה של המגפה שהשתוללה בשנות השלושים ? בשעה שכתב את הדברים , כמעט לפני שלושים שנה , נשמע מוסה אופטימי : לא נראה היה לו סביר שאירופה תחזור על הניסיון הפשיסטי או הנאצי . לנגד עיניו עמדו ללא ספק מערב אירופה ומרכזה , אבל מה באשר למזרח היבשת , לבלקנים ולעולם שמחוץ לאירופה ? הוא הוסיף אזהרה נבואית : הלאומנות התוקפנית עדיין משתוללת , והיא הרי הכוח הבסיסי שהפך את הפשיזם לאפשרי מלכתחילה . כוח זה לא רק נותר בעינו אלא אף מתעצם , ככוח המאחד העיקרי הפועל בקרב עמים ואומות . סכנת הצלחתה של הפנייה לסמכותנות הייתה קיימת תמיד , ואין זה מעלה או מוריד עד כמה שונה היא מצורותיה המוקדמות יותר . הסכנות לחירות ולציוויליזציה נראו פחותות בעת ההיא מאשר בשנות השלושים , כאשר ג'ורג' מוסה הצעיר גילה ואימץ את האנטי פשיזם בדאונינג קולג' בקיימברידג , ' אבל הן בוודאי לא נעלמו . כשם שהניסיון הפוליטי של שנות השלושים השפיע השפעה מכרעת על עיסוקיו האקדמיים בעולם שלאחר המלחמה , כך עתידים תלמידיו ותלמידי תלמידיו להמשיך במסורת זו , כדי להבין ולהסביר את המקורות לתחושות ההתמרמרות ולסכנות של העולם בהווה .
|
|