|
|
עמוד:11
אך שמעה זאת תיאמת , מיד פרצה בזעקות שבר רמות . בזעם אמרה לאפסו : "וכי במו ידינו נשמיד את אשר יצרנו ? התנהגותם אכן אומללה , אך אנו נישא אותה באורך רוח " ! אולם , מומו התעלם מזעקותיה של האם , ואמר לאפסו ; "השמד , אבי , את התנהגותם הטורדנית . יומם - תבוא נא לכדי מנוחה , ובלילה תישן נא " ! שמח אפסו על דברי עוזרו הנאמן וחייך אליו . נפל מומו על צווארי אפסו ונשק לו . עד מהרה הגיעה השמועה בדבר מזימתם של אפסו ומומו לאוזני האלים . נחרדו כל האחים , פסקו ממשחקיהם וישבו דומם , מבוהלים . רק אאה , הנבון מביניהם והבקי מכולם בתחום המאגיה , מצא עצה ותחבולה כיצד לסכל את מזימת השניים : הוא לחש לחש מיוחד המרגיע את המים וכך הרדים את אפסו ואת מומו , עוזרו . בעוד אפסו ישן שינה עמוקה , התגנב אליו אאה , הפשיט אותו מחגורתו , הסיר מעליו את ההילה הנוראה אשר עטפה אותו והתעטף בה בעצמו . משנלקחה הילת האימה מאפסו , איבד הלה את כוחו , ואאה קשר אותו והרגו . את מומו הישן אסר , והחזיק בו ברצועה , לבל יימלט . כך ניקם אאה מאויביו , והאלים אחיו נשמו לרווחה . אפסו המת לא היה עוד אל - הוא היה מי התהום עצמם , המכונים " אפסו . " אאה קבע את מקום מושבו באפסו , ובנה לו שם מקדש . הוא חי שם בשלווה ובכבוד עם רעייתו למכינה . במשכן מפואר זה נולד לבני הזוג בנם , האל המופלא מרתך . מרתך גדל באפסו הטהור , ינק משדיהן של אלות , והיה לאל המושלם מכל . מבט עיניו היה עז , גופו חסון , וגבורתו כמו נוצקה בו מבטן ומלידה . סבו אנו הביט בו - וליבו נמלא אושר . הוא קרא לנכדו בחיבה " שמש האלים , " והעניק לו כפליים מאלוהותו שלו . מעתה תכונותיו של מךדוןי היו נשגבות ; הוא היה בעל ארבע עיניים , ארבע אוזניים , ואיברי גוף כשל ענק . הילת אימתו היתה עצומה כהילתם של עשרה אלים , וכשאך הניע את שפתיו - נפלטו מהן גיצי אש . לא היה גבוה
|
|