|
|
עמוד:11
מבוא אני מודה שהספר המוצג פה לפני הקורא הוא בעצם מעשה רמייה . היסטוריון של השואה , מלאכתו מבוססת על מציאת תיעוד שיוכיח את תקפות התיאורים והניתוחים של מאורעות היסטוריים , והנה כאן הוא מציג ספר חף כמעט מהערות שוליים . היסטוריון שטוען טיעונים , אך אינו מטריח עצמו להוכיח אותם על ידי ציטוטים מתאימים , הסתמכות על בני סמכא בעניינים שבהם הוא דן , וכיוצא באלה . זה היסטוריון זה ? יאמרו המלעיזים ; לו היה צעיר יותר , אין ספק שהיה צריך לשלול ממנו את זכות ההוראה באוניברסיטה . ואני מסכים עם ביקורת כזאת , כי אכן כך הדבר : אני מציג כאן תזות ודעות בלא להוכיח אותן בדרך המקובלת . זהו ספר מסות , essays בלע"ז . אני בורח לצורת כתיבה זו משום שאין לי אכן כל עניין להסתמך על חכמים ממני , כי ממילא כל הסתמכות כזאת היא סלקטיבית : מרבית חברי בוחרים סמכויות שמסכימות איתם , ומתעלמים מאלה המתנגדים להם . אני אדם זקן : אין לי זמן , ומה שחשוב לי הוא להציג את גישתי , אשר ממילא לא תתקבל על ידי מרבית הקוראים . ומי בכלל יערוב לי שיימצאו לספרי זה קוראים במספר סביר ? הרי זהו ניסיון מטורף למדי : אני מנסה להתבונן בתולדות העם שלתוכו נולדתי , העם היהודי , מראשיתו ועד היום , מפרספקטיבה של ההווה — זה היסטוריון זה ? — ובאופן סלקטיבי , ללא יומרה לנבא את עתידו , שכן היסטוריה וניבוי הם תרתי דסתרי . אני כופר במושג הזמן ההיסטורי המקובל , שכן אינני רואה במה שונה מה שאנחנו מכנים " התקופה העתיקה" מימי הביניים , מהעת החדשה ומימינו אלה — לבד מהתפתחות טכנולוגית . אותם דחפים , אותם תככים , אותו אגואיזם אישי וחברתי , אותה רוח נדיבות ונדבנות , אותו מוסר נעלה ואותו מוסר קלוקל — לחלופין ולסירוגין — אותה שחצנות ואותה נכונות להקרבה למען הזולת , אותו ערבוב של מניעים והתנהגויות סותרות קיימים בכל התקופות . אינני רואה הבדל בין האנשים שחיו בתקופת רעמסס השני ז"ל , ובין אלה שחיו בקהיר בימיו של הרמב"ם זי"ע , או אלה החיים סביבי כיום . החלוקה לתקופות משרתת את נוחות התיאור וההתייחסות , והיא שרירותית למדי . היא גם נובעת ממניעים אידיאולוגיים המדריכים את גישתם של הכותבים ; והיא שונה לגבי חברות שונות
|
|