|
|
עמוד:7
במסר , סוציולוגית זו על שנים עשר פרקיה נתכוונתי לגולל גלילה ראשונה את אבות בעיותיה של תחיית הלשון העברית והתרבות העברית . התהליך של עקירה והנחה בלשון ובתרבות כרוך בלבטים קשים , ועדיין בתחילתו אני עומדים . אמנם מוצאים אנו בתולדות ישראל כמה תמורות לשוניות , אף על פי כן לא ראי אותן תמורות כראי תמירה זו שאנו עומדים בה , ואפילו לא נתפס ליהירות יתירה , שנתפס לה כל דור בראיית עצמו וראיית דורות שעברו . כמה נעימות חוזרות ונשנות מעל פני הדפים האלה , משול ליצירה מוסיקלית שאבות נעימותיה חוזרות ונשמעות בכל חלקיה ופרקיה . גופי בעיותיה של תמורה זו עולים לנו מתון התבוננות סוציולוגית בחיי הלשון והתרבות העברית בארץ ישראל ובגולה , מתוך יסוריה , הישגיה וכשלונותיה של היהדות החדשה ברשות זו , החשובה מכל שאר הרשויות של ההתאמצות הלאומית ההיסטורית שלנו . גופי בעיות ולא פרטיהן , שכן פרטי ההישגים שהושגו , פרשת הלבטים שאנו עומדים ומתלבטים בהם יום יום שעה שעה במסכת החיקוי , התרגום והמקור , נתונים ענין לחקר מיוחד . וכן מצווה הייתי לדחות לפי שעה כמה מחקרים כוללים במקומה וערכה של הלשון בכלל בתפיסת הביוז של כל אומה , אף על פי שרמזי דברים נתנו על כך בפרקים אלה במפוזר . יודעני : לא ראשון אני בכך — קדמוני רבים ששקדו על פרשה זו דרך עיקר ודרך אגב , ופרקי אלה הם מבחינה מסוימת סיכום דברי דור , מחשבותיו , רגשו תיו , ספקותיו ותהיותיו . לא נתישבו כאן כל השאלות ואפילו לא מקצתן , אבל רמז ליישובן ניתן כאן ככל אשר השיגה ידי , ושערי מחקר והשגה לא ננעלו . ויהי רצון , שדפים אלה יעשו אף הם את שליחותם בגדולה שבמצוות שהוטלה עלינו : תחית האדם מישראל והאומה העברית מתוך מקורות עולם של חיותם . ירושלים , אדר ב' תש"ו צ . ו .
|
|