|
|
עמוד:7
הקדמה למהדורה השישית ספר זה שראה אור לראשונה בשנת , 1915 מופיע עתה בלא כל שינוי במהדורה השישית . תחת ההקדמות הארוכות של המהדורות הראשונות נסתפק כאן במשפטים מעטים בלבד . דברים שבאמת הנוסח הישן זקוק להם עכשיו לשם ביאור והרחבה , הגיעו במשך הזמן לשיעור כזה , שרק כרך שני לעצמו עשוי להפילם . וזה ייאמר לשם הדרכה כללית . 'היסודות' נולדו מן הצורך לתת בסיס יציב יותר לתיאור אופיה של דרך האמנות . אין כוונתנו לדון את ערכה ( דבר זה אין אנו נוגעים בו כאן כלל , ( אלא לתיאורו של אופי הסגנון בלבד . וראשית צורכו של תיאור זה הוא להכיר את התהוותה של צורת דימוי הפרט , שנזדמן לפניו ( ומוטב לומר צורות דימוי מצורות ראייה . ( ומובן מאליו , שצו רתו של הדימוי המוחש איננה דבר חיצוני ; יש לה חשיבות חותכת גם לגבי תוכנו של הדימוי . ולפיכך קורות מושגי ההסתכלות הם הם קורות הרוח . אופן הראייה , או כמו שאמרנו אופן הדימוי המוחש , אינו שווה בכל עת ובכל מקום j ככל דבר חי גם הוא מתהווה . יש מדרגות בדימוי , שההיסטוריון של האמנות צריך להשגיח בהן . מכירים אנו אופני ראייה עתיקים , 'לא בשלים ; ' ומצד שני אנו רגילים לומר תקופות אמנותיות 'מאוחרות' או ' שיא התקופה . ' אכן אין אנו רשאים לפרש את האמנות היוונית העתיקה , או את סגנון הפסלים שעל השער המערבי של שאךטר , כדברים שנעשו בימינו . תחת לשאול 'איך משפיעות יצירות אמנותיות אלו עלי ( על האדם בן דורנו ) ' ? ולמדוד את תוכן ההבעה שלהן על פי דבר זה , חייב ההיסטוריון לשוות לנגדו , אילו מיני צורות היו משמשות באותה תקופה . אם כך נעשה , נבוא לכלל פירוש אחר בתכלית . נתיב ההתפתחות של הדימוי המוחש אפשר לומר עליו כדיבורו של לייבניץ , שהוא נתון מראש 'בכוח ; ' אולם בפועל , בהשתלשלות המעשה , חלים בנתיב זה הרבה שבירות , עיכובים ושינויי צורות . ולפיכך לא זו כוונת
|
|