|
|
עמוד:10
ברברי . ' אך המחברת מזהירה מפני פרשנות מטעה של המשפט הזה . היא נוטה לדעה ש'אדורנו מהרהר בלגיטימיות שבניצול סבלו של האדם בידי האמנות כמי שמהסס להכריע בסוגיה זו , שמחד גיסא הוא דבר בלתי נסבל ומאידך גיסא שתיקה כמוה כבגידה . ' והרי זה בבחינת 'אוי לי אם אומר , אוי לי אם לא אומר . ' ואף על פי כן יוצאים לאור ספרים רבים שעניינם בהשמדה , בסבל , בעינוי , בהשפלה . שרלוט ורדי חוקרת ושופטת כמה מהם כדוגמה לאפשרויות שונות של ביטוי , ובתוך כך היא מזהירה מפני תופעות פתולוגיות בתחום הרחב של הספרות והקולנוע , מפני עיסוק בהשמדה החושף גילויים של פורנוגרפיה , סדו מווכיום ועמידה קסומה ומהופנטת לפני האלימות והרוע המולך , אותו רוע חידתי המושך כל כך את המשתוקקים לעסוק בו , מתוך מחיקת הגבול בין הרוצח לקורבנו . לאה גולדברג היא שאמרה , כמדומני , בשנות הארבעים ההן כי 'דמיונם של הרוצחים עולה תמיד על דמיונם של הקורבנות . ' דווקא משום שהמחברת חזתה מבשרה את עולם המחנות , ועוצמתו של השקר היתה מודעת לה עד כלות — דווקא משום כך , אני רואה בספרה ביטוי למאבק לא נלאה על האמת גם בגילויה הספרותי . הקורא בספר הכאוב והחשוב הזה ייווכח בכך כאשר יכיר מקרוב את עמדתה של המחברת , הן כעדה לקורות והן בחוקרת ספרות . ובכן , מי רשאי וראוי לכתוב על ההשמדה י על שאלה זו שאני שואל גם את עצמי משיבה המחברת : 'לדעתנו , למחבר שנכח במעשי הטבח יתרונות ברורים : מלכתחילה הוא יודע על מה הוא מדבר ... אופיים הקיצוני והקולקטיבי של הייסורים מעשיר את התבוננותו ומעניק לטקסט שלו אמינות ומשמעות אוניברסלית , שאחרים מצליחים להביען לעתים נדירות . ' שרלוט ורדי חוששת מכתיבה שמעורבים בה 'שיקולים פרטיים או קונפליקטים אישיים , אינטרסים או אובססיות עכשוויים , המניעים לעתים קרובות את הכתיבה על ההשמדה . ' בצד הספרים והסרטים העוסקים בהשמדה היא מעמידה את שתיקת הניצולים : ' סיבת שתיקתו של ניצול המחנות אינה דווקא , כפי שסוברים לעתים קרובות מדי , אי יכולתו לספר את חוויותיו , אלא התוודעותו להבל ולריק שבסבל העצום ולהבל ולריק שבמותם של מיליוני בני אדם . ' עור היא אומרת שהניצול נתקל בחומה , אך זו אינה חומת השפה שלו עצמו דווקא , אלא חומת חירשותם של רבים . רות בונדי , ניצולת המחנות , אומרת אף היא בסרט 'הים האחרון' ש'אין טעם לספר ואין למי לספר , כי אנשים אינם מבינים ולא רוצים לשמוע . ' משפט זה , אף שהוא עלול לחטוא לאלה שאינם נכללים בהגדרה זו , מעיד על בדידות קשה ועל הרגשה מתמדת ש'מי שלא היה שם לא יבין . '
|
|