|
|
עמוד:9
כבר בתום ההשמדה נמצאו מי שביקשו להכחיש אותה . פעילותם של המכחישים האלה הולכת ומתעצמת במרוצת השנים . לא בכדי נאמר ש'הנאצים גזלו מהיהודים את חייהם והמכחישים נוטלים מהם את מותם . ' ובעוד נדמה כי מדובר בקבוצת שוליים מטורפת , עולה החרדה שממדיו העצומים של הפשע כמו מסייעים לשוללי אמתותו או למנסים בחריצות יתרה למזער אותו או לראות בו עוד פרק אחד בקורות השנאה והאלימות . לא בכדי היא מביאה מדברי ההיסטוריון יצחק שיפר , שעוד במיידנק שאל את עצמו : מי יאמין לסיפורים שלנו ? איש לא ירצה להאמין לנו משום שהקללה שקוללנו בה היא קללתו של העולם התרבותי כולו . יוטל עלינו התפקיד כפוי הטובה להוכיח לעולם , העתיד להעמיד פני חירש , שאנחנו הבל , האח הנרצח . ספרה של שרלוט ורדי הוא גם ספר אזהרה מפני סכנת עיוותה של האמת באמצעות הבדייה הספרותית , הן בשל קוצר המשיג והן משום ש'ייצוג מסוים של ההשמדה יהיה מזויף אף שהפרטים עצמם מדויקים , ' שכן 'משמעותם סולפה מכוח אופיו של הבדיון שבו נשזרו . ' אנו מצויים אפוא באזור המוכה , בלב הבעיה . לכן מסבירה הכותבת ש'טבעה החריג של ההשמדה , והשתיקה של רוב הניצולים , תרמו ועדיין הם תורמים למסתורין האופף אותה ולהיותה כר נרחב לספקולציות חסרות שחר . ' משום כך היא פוסקת בחומרה רבה שזו 'גוררת סופרים רבים לייצג אותה בצורה מעוותת . ' היא סבורה ש'עיוות זה מחמיר ככל שחולף הזמן . ' מבחינה זו הספר הוא גם ספר אזהרה קשה . מה אפוא דוחק בשרלוט ורדי להוסיף עוד ספר לשפעת הספרים העוסקים בתועפות המוות ההוא ? 'אין ברצוננו להוסיף עוד מחקר כללי בספרות השואה על המחקרים המצוינים הקיימים ושאליהם אנחנו מתייחסים בעבודתנו , ' היא אומרת , ' בכוונתנו לכתוב עבודה מצומצמת שבה נמקם תחילה את ייצוגה של ההשמדה בתוך הפרובלמטיקה הכללית יותר של הכתיבה הסיפורית של ההיסטוריה . ' אך לאחר שהגדירה היטב את משימתה היא שבה ושואלת : האם ניתן לדמיין את ההשמדה או לכתוב על אודותיה ? כמי שהיתה 'שם' היא יודעת שגם תגובה של שתיקה , שאמנם היא מובנת לנוכח ההוויה ההיא , עלולה להתגלגל לשכחה . סופרים ידועים באירופה ובישראל נרתעו , לדבריה , מלגעת בהשמדה בשל חשש הפגיעה בכבוד האדם , ואחרים חוששים , ולא בלי סיבה , מן 'המניפולציה והטריוויאליזציה של ההיסטוריה . ' וכאן גם שב ועולה פסוקו הידוע של אדורנו , ש'כתיבת שירה אחרי אושוויץ היא מעשה
|
|