|
|
עמוד:8
הנאצים עשו הכול כדי להעלים את הפשע בשעת מעשה , גזרו סודיות מוחלטת , רימו והוליכו שולל , השתמשו בלשון צפנים , המזהמת עד היום הזה את השפה האנושית . אחר כך , כתום מלאכת ההשמדה , טרחו בשקידה גרמנית למחוק את העקבות . 'הקורבנות , לעומת זה , מודעים לחלוטין לחשיבות העניין / אומרת שרלוט ורדי בלשון המעטה מאופקת , ומוסיפה : 'כתיבת ההשמדה , אמירתה , היתה לאסירי הגטאות ומחנות המוות בבחינת צורך . הם רצו להעביר את הירושה הזאת לאנושות כדי שתיחרת בזיכרונה . ' הצורך הזה , היא אומרת , הולך וגובר בניצולים ככל שהמאורע הולך ומתרחק בזמן . בצד היסטוריונים , סוציולוגים , אנתרופולוגים , פסיכולוגים וחוקרי תרבות , כתבו על השמדת היהודים בימים ההם גם סופרים . 'החוקרים מבקשים לפענח את ההתנהגות האנושית , ' כותבת ורדי , 'ואילו הסופרים מחיים ומפרשים אותה . ' לכן היא מזהירה ש'הייצוג הספרותי של ההשמדה זרוע מכשולים , שכן ייצוג המאורעות הקשורים בקהילה מסוימת , ועדיין הם רודפים את זיכרונה , מעורר תמיד , במידה כלשהי , תגובות חריפות . ' דומה שבדברים האלה שרלוט ורדי מייצגת את 'הקורא הטוב' שבעדת הניצולים . אך מיד כמו עולה השאלה : האם הסופרים שלא היו 'שם' בימים הרעים ההם , או אלה שיבואו לכתוב על כך בדורות הבאים , פסולים לעדות ? שרלוט ורדי אינה אומרת זאת . אך היא מציבה בספרה כמה תביעות ק שות לסופר הנוגע בחומר הזה והמצוי בצומת הדמים שבו נפגשים המציאותי ההיסטורי והבדיון הספרותי . מדוע בייחוד בסיפור הזה י 'משום שמדובר במאורע זוועתי שהוא למעלה מכל מה שאיש המערב , בן המאה העשרים , החדור רציונליזם והומניזם , היה יכול לשער או לדמיין , במאורע שמעמיד בסימן שאלה את מושג האדם עצמו . ' כאן מדגישה המחברת ש'מקור חילוקי הדעות הוא בכפילות המצויה בסיפור הכורך מציאות היסטורית קרובה ויוצאת דופן עם בדיון . ' לכן גם היצירה הספרותית מתחייבת בבחינה נוספת לרגלי הר האפר ההוא . ורדי עוסקת בראש ובראשונה בבעיית אמתותו של המאורע שמדובר בו . היא יודעת ש'ככל שתהיה כתיבתו של הסופר אינפורמטיבית ונורמטיבית , היא נשארת יצירתית וסוגסטיבית . ' אבחנה זו נהיית למועקה גוברת והולכת בדיונה בהוויה המיוחדת שהתנסו בה הניצולים . ורדי בטוחה שכאשר מדובר ב'יצירה ךאליסטית המייצגת מאורעות שקרו באמת ודמויות שחיו במציאות , עולה שאלת האמת ביתר שאת . '
|
|