|
|
עמוד:12
יהודית , " שהוא הרעיון המרכזי בהכרזת העצמאות ובמסורת המדינית הישראלית , עורר אצל רבים מבוכה ואי נוחות . " מדינת כל אזרחיה , " "מדינת היהודים , " " מדינת העם היהודי וכל אזרחיה , " " מדינה יהודית ודמוקרטית " - כל אלו ואחרים נעשו שגורים בפינו בגלל הקושי לקבל ואפילו להגות כלשונן את המילים " מדינה יהודית , " שבהן בחרו מייסדי המדינה . ובד בבד עם הוויתור על המושג בא גם ויתור על הרעיון שהוא מייצג : הרעיון שלפיו ישראל היא מדינה שנוסדה לשם תכלית מדינית מסויימת , והיא להיות כוח ריבוני הפועל לטובת ענייניו ושאיפותיו של העם היהודי בכללותו . מובן מאליו שתכלית מדינית זו אינה יכולה לשמש עילה לאי צדק כלפי לאיחורים , בין אם הם אזרחים ובין אם לאו . יחד עם זאת , מדינת ישראל לא הוקמה כדי להיות "נייטרלית " כלפי העמ היהודי . מן הרגע שתחדל להיות מדינה יהודית , שתפקידה לקדם את העניין היהודי , תאבד את נשמתה ואת טעם קיומה . כיצד אפשר להסביר את הנסיגה הזאת מן השימוש בביטוי "מדינה יהודית " ומן הרעיון שהוא מייצג ? גם אם הוא לוקה בהפשטת יתר , ניתן בכל זאת להציע את ההסבר הבא . בלהיטותו לעמוד בדרישותיהם של שכנינו הערבים , ויתר העם היהודי לא רק על שטחים , אלא גם על עקרונות במסורת המדינית הציונית שנתפשו כאבני נגף העלולות להפריע לנו בדרכנו לקראת יחסים טובים עם העולם הערבי ועם אוהדיו באירופה . אחד החשובים שבהם היה המושג "מדינה יהודית " והרעיון שהוא מסמל . מי שאינו מבין מיד במה מדובר , ראוי שישאל את עצמו את השאלה הזאת : בני שיחנו לוחצים עלינו ללא הרף שנכיר "מכרות הלגיטימיות של העם הפלסטיני " ושנסכים להקמת "מדינה פלסטינית . " כיצד ייתכן , אפוא , שבכל המגעים והדיונים שהתנהלו בעשורים האחרונים עם מדינות ערב , עם אש " ף והרשות הפלסטינית , ועם מנהיגי המיעוט הערבי בישראל , הדרישה להכיר " בזכויות הלגיטימיות של העם היהודי " או בזכותו של עמנו ל '' מדינה יהודית " נשמעה לעתים רחוקות כל כך ? קשה להודות באמת בעניין זה . הסיבה שהצד שלנו בדיונים אלו לא עמד על הכרה ב '' זכויות הלגיטימיות של העם היהודי" ולא תבע הכרה בישראל כ " מדינה יהודית " היא הידיעה הברורה שהערבים לא יקבלו זאת . הכרה ב"עובדת קיומה של מדינת ישראל" היא דבר אחד ; ככלות הכל , מדינה שיש בה רוב יהודי היום יכולה להיות מדינה שיהיה בה רוב ערבי מחר . לעומת זאת , קבלת הטענה שלפיה ליהודים יש זכות למדינה משלהם , ממש כפי שזכות זו עומדת לערבים - זה , כך אומרים לנו , כבר עניין אחר לגמרי . זו כבר ציונות , השקולה לגזענות . זו הרי תועבה מוסרית או תיאולוגית שלא תעלה על הדעת . החשש מפני הדעה הערבית בעניין זה הוא התוף והחליל שלצליליהם צועדת התרבות המדינית שלנו במשך שנות דור . חשש זה הוא שמכתיב לנו איזה חומר נלמד בשיעורי האזרחות וההיסטוריה בבתי הספר ; הוא העומד מאחורי הדרישה לבטל את חוק השבות ואת " התקווה ;" הוא העומד מאחורי נכונותנו להסכים שמעתה ועד עולם לא תדרוך עוד כף רגלו של יהודי בהר הבית . חשש זה הוא שמחק כמעט כליל את השימוש בביטוי "מדינה יהודית " מחיי הציבור שלנו . וחשש זה הוא שמנע , במשך
|
|