|
|
עמוד:8
יהיו טבועים עמוק בלבו של כל אחד מאזרחי ישראל , מבלי שיהיה צורך לחזור ולהצהיר עליהם מחדש בהתרגשות . כמי שמתקשה להתנגד לסעיפי האמנה , הייתי רוצה להצדיק אותה דווקא לנוכח טענת המתנגדים . מי שטוען כי אי שיתוף האזרחים הערבים באמנה פוגם באיכותה הדמוקרטית רוצה בעצם את מדינת "כל אזרחיה . " אבל מדינת "כל אזרחיה , " המצטיירת לכאורה כמושג דמוקרטי מתקדם , תחזיר אותנו מאתיים שנים אחורה . מדוע ? מפני שעקב הבעיה הדמו גרפית מדינת "כל אזרחיה " תוליך בסופו של דבר - ובמקרה הטוב - למתן אמנציפציה ליהודים בתוך ארץ ישראל . במצב כזה , אם אתה יהודי חילוני , אולי עדיף היה להישאר באירופה . אחרי הכל , אומרים שיש שם אוכל טוב יותר . ואולם , גם תמיכה באמנת כינרת אינה צריכה לטשטש את חסרונותיה , ובעיקר את העובדה ששני היבטים מרכזיים של קיומנו הלאומי אינם זוכים בה לחידוד מספק . ראשית , האמנה מביעה אמנם תמיכה בעקרון המדינה היהודית , אבל חסרה בה הגדרה מוצלחת ומוסכמת בשאלת "מיהו יהודי . " בעניין זה קשה להתחמק מן העובדה שללא תשתית דתית - תהא זו אמונה ממש או רק הכרה בדת כמסגרת מאחדת יינטל העוקץ מהמדינה היהודית . באמרי "דת " אינני מתכוון למדינת הלכה , כמובן . דת יכולה לתפקד לצורך העניין גם ככותרת להיסטוריה , לתרבות או לאתניות משותפת . כך או כך , בסופו של דבר , רק סממנים דתיים יכולים לשמר את זהותנו היהודית . אבל שמירת הייחוד הדתי של היהודים חשובה לא רק משום שהיא מעניקה לנו מוקד של זהות , אלא גם מכיוון שיש בה כדי לגייס הכרה בינלאומית בחשיבות קיומה של המדינה היהודית . ההיבט השני שאין לו ביטוי באמנה הוא החלטה לגבי גבולות המדינה . היום ברור לכולם שלסוגיה זו יש לא רק חשיבות ביטחונית או מוסרית , אלא גם ממד דמוגרפי . אם יהפכו היהודים למיעוט בתוך גבולות ישראל , הקרקע תישמט - תרתי משמע - מתחת לתביעתנו להכיר בישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית . " בסיכומו של עניין , אמנת כינרת היא צעד משמעותי , משמח וחשוב קדימה . עכשיו צריך לשרטט גם את המסלול שבו אנו רוצים ללכת . אבי שילון תל אביב לעורכים , מאמר המערכת "אמנת התקווה " מגלה אהדה ליזמתם של נציגי עמדות שונות בציבור הישראלי לחבר אמנה משותפת . אכן , צודק הכותב בקביעתו כי מדובר במעשה מרשים , אפילו מעורר התפעלות , המעורר יותר משמץ של תחושה שהופקו לקחים אמיתיים מן השינויים שעברו על החברה הישראלית מאז רצח רבין , מן האירועים הביטחוניים בישראל ובשטחי יש"ע ומן הבעיות הכלכליות והחברתיות שהוויכוח עליהן ( ולא רק הוא ) מתנהל בצל שש שנות מיתון . אני מסכים עם טענתו של מאמר המערכת שיש באמנה מעין "קאמבק " של החשיבה הציונית . הדברים שנכתבו נגד אמנת כינרת התמקדו תכופות בטענה שהיא "מימית " מדי , דהיינו , שהיא גדושה במשפטים רכים , מעורפלים , נטולי תוכן מוצק . אולם מי שיקרא באמנה , יראה
|
|