|
|
עמוד:10
הגורמים שהביאו לחידוש הקריאה לכונן חוקה . עניין זה וגורמים נוספים מביאים אותי למסקנה שתפקידו של בית הנבחרים בתהליך כינון החוקה בישראל מוכרח להיות קטן ככל האפשר . בייחוד יש להיזהר מפני האפשרות שהכנסת תשנה הצעה שנוסחה בוועידת חוקה או בכנס לכינון חוקה . ראשית , במשך חמישים וארבע שנים לא מימשה הכנסת את הסמכות שניתנה לה ליצור חוקה . מדוע צריך לתת לה עכשיו הזדמנות להתערב בתוצר של תהליך מפרך שיבטא בסופו של דבר את ההסכמה הכללית שכולנו השתוקקנו להל שנית , הכנסת היא שיזמה ויישמה - ובסופו של דבר ביטלה - את הגרסה הישראלית הקלוקלת של בחירות ישירות לראשות הממשלה . איך אפשר להפקיד שוב בידי אותו הגוף את תכנון מנגנוני הממשל ? שלישית , קרוב לוודאי שטיוטת החוקה תכלול שינויים בסמכויות החקיקה , שאולי ייצרו מערכת מקיפה יותר של בלמים ואיזונים בין רשויות השלטון . כיצד זה תינתן לכנסת - שהיא צד בעניין - הסמכות להתערב בשרטוט קווי התיחום של סמכויותיה ושל יחסיה עם גופי ממשל אחרים ? רביעית , הידיעה כי לכנסת תעמוד הזכות לשנות את הטיוטה שתציע ועידת חוקה עלולה להרתיע את חברי הוועידה מהסכמה לפשרות כואבות , מחשש שוויתוריהם יבוטלו על ידי הכנסת ושהם עצמם יצטיירו בשל כך כחסרי עקרונות , או גרוע מזה - כטיפשים . ונקודה חמישית ואחרונה : האמונה שהכנסת תתערב בכל מקרה בתהליך בשלב מאוחר יותר עלולה בהחלט לגרום לוועידה להימנע כליל מטיפול בנושאים שנויים במחלוקת ולהעבירם להכרעת בית הנבחרים - מהלך שיכשיל את עצם ייעודה של הוועידה . לכן , תפקידה של הכנסת צריך להסתכם בהצבעה פשוטה של "כן " או " לא" בנוגע לשאלה אם תוצר עבודתה של ועידת החוקה הוא טוב וראוי להעבירו להחלטתו של העם . רוב פשוט הוא כל מה שצריך לדרוש מהכנסת , היות שממילא אישורו של הציבור הוא שיעניק את הסמכות לחוקה . מן הניסיון האמריקני עולות עוד כמה סיבות שבגינן אין לאפשר לכנסת לגעת בתוצר של ועידת חוקה או כינוס חוקתי . גם הקונגרס הכלל יבשתי שקל תחילה להכניס שינויים במסמך שיצרה ועידת החוקה של ארצות הברית , אולם בעקבות לחציהם של ג'יימס מדיסון ואחרים הוא חזר בו מכוונתו . לשינוי זה בעמדתו של הקונגרס היו ארבע סיבות עיקריות , כפי שציין מדיסון במכתב לג ' ורג' ושינגטון 30 ) בספטמבר , : ( 1787 זכותו של הקונגרס [ להכניס תיקונים ] לא נשללה , אולם חוסר הכדאיות שבהפעלתה הובהרה בטעמים הבאים : ( א ) שכל הנסיבות מעידות כי הצגת הקונגרס כצד ברפורמה לא הייתה אלא עניין של נוהל ושל כבוד ; ( ב ) שניכר לעין , על סמך ההתנגדויות הסותרות שהעלו חברי הקונגרס השונים שהעירו על התכנית , כי דיון במעלותיה יגזול זמן רב , מבלי ליצור הסכמה ולו בין מתנגדיה ; ( ג ) שברור כי כוונתן של המדינות הייתה שהתכנית המוצעת צריכה להיות פעולה של הוועידה באישורו של הקונגרס , ולא כך יהיה אם יוכנסו בה שינויים בזמן שהוועידה לא תתקיים עוד כדי לקבל אותם ; ( ד ) שפעולת הוועידה , אם תשונה , תיהפך מיד לפעולה של הקונגרס גרידא ...
|
|