|
|
עמוד:9
ולרע , בדרך העיון ההלכתי . אך בדרכו זו לא שינה מאומה מדרכיהם של קודמיו בעולם המסורת של ישיבות ליטא . עמדתו ופסיקותיו לא נבעו מדילמה פנימית , ואין בהן בבואה של נפש שסועה ; אדרבה , הן מעידות על קו הלכתי קוהרנטי , הרואה בשינויים שהזמן גרמם אתגר ולאו דווקא איום קיומי . מצעירותו סבר הרב ויינברג ששומה על תלמידי חכמים להרחיב את השכלתם המסורתית בישיבה וללמוד את השפה והתרבות הסובבות אותם , כדי שיוכלו להחיל על המציאות החדשה את הכלים המסורתיים - התורה וההלכה . בדרכו כפוסק הלכה יישם את עמדותיו העקרוניות . כך , למשל , סבר כי השינוי שחל במעמד האישה דורש התייחסות והסתגלות הלכתית , ולפיכך התיר חגיגת בת מצווה לבנות . בהתאם לאותו הקו ביקש להתאים את ההלכה למציאות שיצרה הקדמה הטכנולוגית תפישה המסבירה , למשל , את עמדתו המקילה בנוגע לניתוחים שלאחר המוות . עם זאת , חדשנותו של הרב ויינברג אינה כרוכה בניתוק מוסרות ההלכה . ברוח זו הדיר הרב את עצמו מכל הקשור למנהגי הרפורמים מחשש שהללו יסיטו את היהדות ממסלולה מדורי דורות . השוני בגישתו של ויינברג לסוגיות אלו איננו תוצאה של כפיפות מאונס לתקדימים הלכתיים ואינו ביטוי של " נפש חצויה ;" הוא משקף גישה עקבית , שראתה ב " אמנציפציה הנשית , " כהגדרתו , תהליך שעשוי לקדם את האורתודוקסיה , ובמנהגי התפילה של הרפורמים הידרדרות במדרון חלקלק ומסוכן . אחד המאפיינים הבולטים של תשובותיו ההלכתיות של הרב ויינברג הוא האופן שבו הוא תופש את עצמו כסמכות הלכתית . הוא ראה בעולם הפוסקים מין סנהדרין וירטואלית שהוא אחד מחבריה . הוא מעולם לא ראה את עצמו כפוסק יחיד ולא כפה את סמכותו . הוא תמיד התחשב בדרך המלך של הפסיקה , המליץ להתייעץ בפוסקים מפורסמים אחרים והציע את דעתו כהשקפה נוספת אשר יש לתת עליה את הדעת . בסיכומו של דבר היה הרב יחיאל יעקב ויינברג פוסק נבון ומעשי , שחידש חידושים הלכתיים חשובים ומאלפים . ועם זאת אין לטעות במשמעות של פסיקותיו ולייחס לו "קרע " עם העמדה האורתודוקסית . נהפוך הוא . פועלו זה של הרב ויינברג דווקא משקף ומבטא בנאמנות את השקפת העולם המסורתית של עולם הישיבות הליטאי . יוסף יצחק ליפשיץ ירושלים לקח * 'הפדרליסט ' לעורכים , במאמר "לקחי 'הפדרליסט ' וההליך החוקתי בישראל" ( תכלת וו , סתיו התשס " ב / ו ( 200 מציגה רות גביזון את לקחי ועידת החוקה האמריקנית מ 787 ו , לקחים שאפשר , לדעתה , להשליך על מצבה של ישראל . אף שאני מסכים כמעט עם כל טענותיה , אינני מקבל את שני התפקידים שהיא מועידה לכנסת בתהליך החוקתי שעליו היא ממליצה . אני נוטה לפקפק ביכולתה של הכנסת להתאים את עצמה לגודל המשימה . ראוי לזכור שתפקודה הלקוי היה בעצם אחד
|
|