|
|
עמוד:5
בידי דייניו סמכויות רחבות ביותר , המאפשרות להם לחרוג במקומות הראויים בעיניהם מן החוק הכתוב . זוהי אפוא דוגמה נאמנה לסוג שלטונם של הדיינים , המהווה לעתים תחליף לשלטון חוק ההלכה . ואולם , בצד קווי הדמיון שניתן למצוא בין מדיניות האקטיביזם השיפוטי מבית היוצר של בית המשפט העליון ובין מעמדו של הדיין ההלכתי , יש לציין גם שני הבדלים בסיסיים ומהותיים ביניהם : א . בשל אופייה של החקיקה הישראלית היא מזמינה לעתים קרובות השלמה באמצעות הפעלת שיקול דעת רב היקף מצד השופטים . אופי זה בא לידי ביטוי הן בשימוש מרובה במושגים עמומים ומעורפלים בלשון החוק " ) סבירות , " "צדק , " "תום לב " ועוד ) והן בנקיטת לשון לקונית ותמציתית במיוחד בדבר המחוקק . בשל תופעות אלו נוקט בית המשפט לעתים פרשנות יצירתית המיועדת למלא חללים פרשניים שהותירו נבחרי העם . ההלכה , לעומת זאת , מפורטת יותר לאין ערוך ומקפידה על ביטוי עמדותיה במידות מדויקות , בשיעורים פרטניים ובמושגים מדודים היטב . "כל מדות חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן" ( בבלי ראש השנה יג ע " א . ( דקדקנות זו הייתה , כזכור , מטרה לחצי הלעג של יהודה לייב גורדון . מסגרת פרטנית כזאת , אף שהיא מניחה לדיין בדיעבד מקומות שבהם הוא רשאי לחרוג משורת הדין , מכוונת אותו מלכתחילה לפעול תחת מרות הדין ולא כתחליף לו . ואכן , בעוד שהדין הפלילי הישראלי נותן בידי השופט טווח גדול של שיקול דעת באשר לקביעת עונשו של העבריין המובא בפניו , ההלכה נמנעת מקביעת שיעורי מקסימום ומינימום לענישה והיא חותרת על פי רוב לקבוע ענישה מדויקת שהדיין כפוף לה מבחינה עקרונית . ב . בעוד שהתכונות העיקריות הנדרשות מן השופט הישראלי הן ידע משפטי ומזג שיפוטי , הדיין ההלכתי נדרש בראש ובראשונה להיות בעל מעלות מוסריות ייחודיות ולהיות מופת מוסרי לחברה כולה . כך , למשל , מגדיר יתרו את התכונות הדרושות לדייני ישראל : "אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע " ( שמות יח : כא . ( אכן , כאשר היושב על כס המשפט הוא מגדלור מוסרי במידותיו ובאישיותו , הדבר עשוי להפיג חששות רבים מפני שלטונם של בני אדם . חששות אלה מתחזקים כאשר השופטים ושאר האוחזים בכוח הפוליטי מתעטפים באיצטלה מקצועית בלבד , וסגולותיהם המוסריות הן כשל שאר האדם . דומני כי שתי תכונות אלו של הדין העברי - ירידתו הדקדקנית לפרטי פרטים וחתירתו לטיפוח דיינים בעלי סגולות מוסריות שהם דמויות מופת - הן העושות את "שלטונם של בני אדם " לאופציה רלוונטית במסגרת פעילותה של ההלכה העברית . תכונות אלו עשויות גם להעמיד אותנו שוב על הבעייתיות הכרוכה במקבילה הקיימת לכך במסגרת פעילותו של בית המשפט העליון בחברה הישראלית בת זמננו . בחברה רב תרבותית , שאין בה קונצנזוס לגבי סולם הערכים הרצוי , שבה השופטים הם לכל היותר משפטנים מקצוענים הנקיים מכתמים אתיים , אך בוודאי לא
|
|