|
|
עמוד:7
מבוא יום אחד ישבתי בחצר המשחקים של מעון , והייתי שקועה באחת ממאות התצפיות שערכתי במשך השנים על ילדים בגיל הרך . רשמתי מי משחק עם מי , באיזה משחק , מה נאמר בין הילדים , אילו רגשות מובעים במהלך המשחק , מהן הבעות הפנים של הילדים ועוד . כפי שקורה לעתים קרובות , במהלך תצפית ניגש אל" אחד הילחם , בן שלוש , ושאל : "מה את עושה " ? עניתי כרגיל : "מסתכלת איך אתם משחקים " . והוא : "אני משחק עם יובל " . אני : "למה " ? והוא בתשובה הניצחת : "כי הוא חבר שלי " . אני לא מוותרת : "ולמה הוא חבר שלך " ? והוא : "כי אנחנו משחקים יחד " . ההיגיון ברור לגמרי : "אני משחק במעון עם מי שחבר שלי , ומי שחבר שלי משחק אתי . " גם בגיל מבוגר יותר , כשהשאלה "למה אתם משחקים יחד " ? מקבלת תשובות מורכבות יותר , עדיין התשובה "כי הוא חבר שלי " היא אחת התשובות האמתיות והמרגשות ביותר של יצור אנושי בראשית חייו . ילד רך וכבר יודע.- כשיש לך תשובה טובה לשאלה "עם מי שיחקת בגן היום " ? החיים שלך מסודרים . תמימים וחסרי ידע נולדים תינוקות אל עולם שבו עליהם להתמודד עם מצבים בין-אישיים מורכבים של קבלה , של נתינה , של שיתוף ושל לקיחה . אט-אט , ככל שחולפים הימים , הם רוכשים ידע והבנה של החוקים שלפיהם מתנהלים מצבים אלה . חלק מן הידע נרכש במסגרת המשפחתית , בעזרת ההורים המקנים מיומנויות וערכים תרבותיים ומציגים מודלים של התנהגות , ובעזרת אחאים וקרובים אחרים . עד מהרה פוגשים הפעוטות את
|
|