|
|
עמוד:7
השבת והיצירה לעורכים , במרכז מאמרו של יוסף יצחק ליפשיץ , " מלאכת מחשבת " ( תכלת 0 ו , חורף התשס " א , ( 2001 / הדן במשמעותה של השבת , עומדת הטענה שהשבת מגלמת שילוב ייחודי בין הפסיבי לאקטיבי : בין ההיבלעות המוחלטת של היחיד בטבע , ובין הניסיון האנושי להשתלטות כפויה על הטבע ולהפיכתו לאמצעי לביטוי כוחו ויחידיותו של האדם . על פניה , טענה זו נשמעת כעוד גרסה אריסטוטלית של שביל הזהב , שלפיו המעלה הטובה היא זו החומקת מהקצוות ומחפשת אחר האמצע . אך בחיבורה של הטענה האמורה אל מושג השבת מבקש המחבר לטעון טענה הרבה יותר רחבה , ומבקש בעצם להצביע על ייחודן של התרבות היהודית והתיאולוגיה שלה . אין הוא מסתפק בתיאור השבת ככלל האמצע שבין פסיביות לאקטיביות , אלא מנסה לומר כי התרבות היהודית כולה אף היא שביל זהב אריסטוטלי , בין האקטיביזם הכוחני של תרבות המערב מחד גיסא והפסיביות של תרבות המזרח מאידך גיסא . מובן שקיימת מידה של בעייתיות בהכללה הגורפת ( אין די באזכור דעותיו של דקרט בעניין הטבע , למשל , כדי לתאר את הגישה המערבית האקטיביסטית מיוון הקלסית ועד ימינו . ( ואולם , הבעיה האמיתית בטיעונו של ליפשיץ טמונה דווקא באופן שבו הוא מפרש את היחס בין האל לברואיו בתיאולוגיה היהודית כיחס של חיקוי . לפי טענה זו , הסיבה שברואיו של האל מקיימים את מצוות השבת אינה נעוצה בעצם האקט האמוני של קבלת עול הציווי האלוהי , שאין לו פשר רציונלי , אלא בניסיונם לחקות את היצירתיות של האל . המהלך התיאולוגי הזה מחוכם , אבל אינו בדיוק עובד . הוא מחוכם מכיוון שהניסיון לטעון שהחיקוי המדובר איננו חיקויה של דמות האל , אלא חיקוי של פעילותו , עוקף לכאורה את הקושי הטמון באיסור החד משמעי על עשיית פסל ותמונה בצלם האל איסור המבדיל את היהדות מהפגניות . ואולם , בסופו של דבר , הניסיון לפרש מושג זה דרך הפריזמה של אקט היצירה , מבלי להציגו גם ככרוך ביצירת דמותו של האל , אינו מצליח . הסיבה לכך היא שהציווי נגד חיקוי דמותו של האל הוא גורף . הוא חל לא רק על חיקוי של דמות , אלא גם על חיקוי פעולה . הנפרדות המוחלטת איננה מאפשרת חיבור בין האלוהי לאנושי - לא דרך הניסיון לגלם את דמותו ולא על ידי חיקוי שיקול הדעת שלו . אמנם ליפשיץ עצמו טוען בתוקף לייחודה של היהדות בדיוק בכל הנוגע להפרדה המוחלטת שהיא מפרידה בין האל לברואיו , אך בכל זאת הוא חורג מהפרדה זו באמצעות הצגת רעיון חיקוי האל במעשה היצירה . מלבד קושי מהותי זה , ברצוני להטיל ספק באפשרות לרתום את מושג השבת לביקורת על כשליה של התבונה האינסטרומנטלית , ביקורת שניסחו הוגיה של אסכולת פרנקפורט . נראה שהדמיון היחידי שיש בין שתי ההמשגות הללו הוא ששתיהן מזכירות את המושג " עבודה . " השבת אכן מורה על אי עבודה , על אי פעילות במהלך יום אחד
|
|