|
|
עמוד:6
התנגדה לעתירה של נשות הכותל , ניתנים לביטול . ואולם , כאשר נדרשו לדון במקרים של הקבוצות השונות שביקשו מבית המשפט להתיר להן להתפלל בהר הבית , אם במניין ואם באופן פרטי , העדיפו השופטים את עמדת הרבנות הראשית , אשר ביקשה לאסור כניסה למקום . בנוסף לכך , יש להסתייג מהאזכור האוהד של חזוני למנהגים העותומניים התקפים במקומות הקדושים , כאילו היה זה תקדים שראוי להסתמך עליו . ראשית , עתה , משיש לנו ישות יהודית מדינית אשר סוף סוף כוננה ריבונות במולדת היהודית , יש להחליף כל חקיקה עותו מנית וכך להפכה לבלתי רלוונטית , ובמיוחד בשל מהותה המוסלמית . שנית , לחקיקה העותומנית ולמנהגים העותו מניים , אשר הרחיקו את היהודים מהר הבית ( למעט במקרים בודדים כמו הביקור של משה מונטיפיורי , ( היה תפקיד מרכזי במסקנות האנטי יהודיות שאליהן הגיעה הוועדה הבינלאומית שמינו הבריטים ב 929 ו בעקבות התפרעויות הערבים באותה שנה . מהומות אלה , שהסתיימו במותם של 133 יהודים , החלו ביזמת המופתי , בחצרות הר הבית . משם זרמו הרוצחים , האנסים והפורעים מתוך שערי חראם א שריף לירושלים , צפת וחברון . שנה לאחר מכן הכריזה הוועדה שהכותל הנו חלק מחראם א שריף , בהיותו רכוש הווקף . המשמעות המעשית של ההכרזה הייתה איסור על יהודים לתקוע בשופר בכותל . זה , לדידי , אינו גילוי של שיא הרגישות בפתרון סכסוך . כיום מזכיר יאסר ערפאת תדיר את מסקנות הוועדה כדי להצדיק את התנגדותו לכל הסדר בירושלים אשר לא יעניק לו זכויות ריבוניות על הר הבית , כמו גם על הכותל , ובנוסף לכך , ימנע מיהודים לבצע כל חפירה ארכיאולוגית תחת מתחם חראם א שריף בהר . המדיניות של ישראל בקשר להר הבית מאז , 1967 שבית המשפט העליון תומך בה , היא בבחינת גול עצמי . עתה , בעקבות ויתוריו של אהוד ברק בקמפ דייוויד ב , ' יזמה ישראל סטייה מן הסטטוס קוו , צעד שהפלשתינאים והאמריקנים הבינו אותו כפגיעה באינטרסים שלה . מדיניות זו הובילה למצב מבשר רע , שבו אימצה הרשות הפלשתינית מדיניות נגדית שתכליתה להוציא מידי ישראל מקומות קדושים נוספים . במהלך המהומות האחרונות , נפל קבר יוסף בשכם לידי הערבים , אשר ניסו מיד להפוך אותו למסגד , תוך הריסת רכיבים יהודיים קודמים . בית הכנסת מן המאה השביעית ביריחו הוצת פעמיים וקבר רחל בבית לחם היה מטרה למתקפות ירי רבות . ובכל הנוגע לסוגיית הר הבית , אשר קודמה לראש סדר היום של הדיונים בקמפ דייוויד ב , ' נמצא הממסד הישראלי בנקודה שבה הוא חייב לבחור : להתחשב במקומו המרכזי של המקום למרקם הזהות העצמית היהודית או להיכנע בשם הפשרה וההקרבה העצמית . העובדה ששופטי בית המשפט העליון נתנו יד לכניעה זו , ובה בעת גילו עמדה "נועזת" יותר דווקא בעניינים פעוטי ערך יחסית כמו נשות הכותל , היא נקודה שהייתה צריכה לעלות ברשימתו של חזוני . ישראל מידד שילה
|
|