חרדות של ארגונים או חרדות של אנשים בארגון: קריאה ביקורתית במאמר קלאסי העוסק בפסיכואנליזה של ארגונים

עמוד:12

מחמישה תתי בתים : בית חולים כללי , שלושה בתי חולים מומחים ומעין בית הבראה . היו בו כ 700 מיטות , מתוכן 500 בבית החולים הכללי . האחיות שבבית החולים עבדו בכל אחד מתתי הבתים . היו ביניהן כ 150 אחיות מוסמכות , שסיימו את כל מהלך הלימודים , וכ 550 אחיות מתלמדות , אשר נמצאו בשלב זה או אחר של תהליך ההכשרה . לימודי האחיות ארכו כארבע שנים , ואף כי 150 האחיות המוסמכות מילאו בעיקר תפקידי הוראה ופיקוח , הן גם ניהלו בפועל את שירותי הסיעוד ולפעמים אף טיפלו במאושפזים . עם זאת , 550 האחיות המתלמדות הן ששימשו הכוח הסיעודי המרכזי בבית החולים ; הן פוזרו בכל המחלקות לפרקי זמן של ' עבודה מעשית , ' ופרט להם למדו לימודים תאורטיים . תכנית הלימודים והבטחת רכישת הניסיון הנדרש חייבו מעבר ותחלופה בין מחלקה למחלקה . לפי התכניות הרשמיות , בתום ארבע שנות ההכשרה עברו האחיות בכל המחלקות ולמדו את כל החומר העיוני הנדרש . ' הזמנת העבודה' למכון טוויסטוק הושתתה על מה שהוגדר כבעיות רבות וחמורות למדי : תחלופת אחיות בתדירות גבוהה ; ניצול ימי מחלה רבים ; חוסר יכולת לממש את תכנית ההכשרה , בעיקר ביחס בין ימי הטיפול במחלקות לבין ימי הלימוד התאורטי ; קיצור סבב ההתמחות בין המחלקות השונות ; מתחים רבים בין האחיות לבין עצמן ובינן לבין האחיות בעלות תפקידי הניהול במערך הסיעוד . מתודולוגיית המחקר : כפסיכואנליטיקאית , מנזיס לא נעצרה ברשימת התלונות the presenting ) . ( symptoms לתפישתה שלה , במהלך המאבחן היה עליה לחפש מקורות עמוקים וסיבות עמוקות יותר למצב . את מהלך האבחון ביצעה מנזיס בגישה של מחקר פעולה משותף . כאמור לעיל , זו הייתה המתכונת המועדפת על אנשי טוויסטוק בבואם לערוך מחקרים חברתיים . גישה זו אפשרה יצירת אמון בין האוכלוסייה הנחקרת לבין המתערבים המקצועיים ( במקרה הנדון - מנזיס וחברתה לצוות ) ומנעה כפייה של דעת המומחים על הנחקרים ; היא הפחיתה את המרחק בין שתי הקטגוריות הללו ובכך מנעה את מיסוד עליונותה של קבוצת המומחים על פני חברי הארגון הלקוח . גישה זו של מחקר פעולה הבטיחה מעורבות של מושאי המחקר במחקר , ובכך הגדילה את סיכויי יישומו . איסוף הנתונים לא היה פעולה מרחיקה ומנכרת ( alienate ) עבור אוכלוסיית המחקר , אלא דרך שאפשרה להתקרב לנחקרים ולהכין את ההתערבות עצמה . לאורך כל הדרך הייתה ההתערבות כרוכה במחקר ובהבנה הולכת ומעמיקה של מצב האחיות בבית החולים . הנתונים נאספו באמצעות תצפיות ובאמצעות ראיונות חצי מובנים , אישיים וקבוצתיים . כיוון שצוות המחקר נכח בבית החולים לפרקי זמן ארוכים , התפתחו גם לא מעט מגעים בלתי פורמליים , ואלה תרמו להבנת מצב האחיות . כל הממצאים ורוב ההשערות הוצגו תחילה לפני הנהלת צוות הסיעוד ולאחר מכן לפני משתתפי המחקר כולם . מנזיס פירטה כיצד עבד צוות המחקר : ( Menzies , 1960 , p . 35 ) נערכו פגישות דו שבועיות למשך כשלוש שעות עם הנהלת שירותי הסיעוד , הלקוח המזמין - האחות הראשית , סגניותיה והאחיות הבכירות בבית החולים . בפגישות אלו נידונו הממצאים אשר ייצגו את עמדת האחיות , כפי שהבין זאת צוות המחקר . המשוב נערך " בשפה רגילה לחלוטין , והן ' לעסו' זאת . לפעמים הן הסכימו ולפעמים הן לא הסכימו , לפעמים הן צדקו ולפעמים הן לא צדקו . כשהן צדקו היינו אנחנו משנות את דעותינו , וכשהן טעו היה עלינו להתמודד עם ההתנגדות שלהן . זה נמשך חודשים רבים עד שדבר כלשהו נכתב" . ( Menzies , 1960 , p . 35 ) החרדה : די מהר התברר לחוקרות כי רמת החרדה בקרב האחיות הייתה גבוהה במיוחד , עד כדי כך שקשה היה לחוקרות להבין כיצד מסוגלות האחיות לשאתה ; " ואמנם , " כתבה מנזיס , " מצאנו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא