|
|
עמוד:14
עדיין איננו העניין עצמו ; למשל , דיבור על מחלקות אחרות , מקבילות , בארגון - " השמעת על מה שקרה אצל ? " ... ( בהמשך נטפל בשאלת החלוקה לסוגות של ה . ) ”small-talk " אנחנו עדיין עומדים , מתכוננים להתיישב , מנקים מהשולחן ערמה של כל מיני תדפיסים ודוחות , ומגלגלים נושאים שונים - הרי אפשר לומר הרבה בדקה הזאת , וכל מה שנאמר שם יכול להיות בעל מידה לא קטנה של רלוונטיות לייעוץ : למה שנאמר בפגישת הייעוץ הקודמת או למה שתכננו " ) תכננו" - הנועץ אתי יחד , או אני ביני לביני ) שיהיה בפגישת הייעוץ הזאת . מהו עולם האסוציאציות שיש ביכולתו להאיר את החלק הזה של פגישת הייעוץ ? אם נשתמש במטאפורה מעולם הארכיטקטורה , נחשוב אולי על פרוזדור , מסדרון או מעבר - מרחב אשר מביא אותנו מהמקום ה"אחר" אל המקום שאליו אנו רוצים להגיע . בדרך כלל אל בניינים בעלי חשיבות סמלית גדולה ( ארמון , בית משפט , מוזאון ) מוביל מרחב כלשהו אשר מדגיש את הנפרדות שלהם משאר הבניינים . איננו מוצאים אותם באמצע הרחוב , בין בית מספר 32 לבית מספר . 36 יש מבואה , יש מרחב אשר מוביל אליהם , ומעביר את ההולך תהליך כלשהו של הכנה לפגישה עם אותו בניין ועם מה שהוא מייצג . המגבלה המרכזית של המטאפורה הזאת היא קביעותה והיותה חד סטרית , בלתי הדדית ופיזית מאוד . בעולם האסוציאטיבי הזה , הארכיטקט קובע אחת ולתמיד את מערכת היחסים המתנהלים בין הבניין לבין הבאים בשעריו . לרוב מה שבנוי לא ישתנה - אלא אם ייקבעו אירועי השיפוץ והבנייה הבאים , שגם הם יקבעו את היחס בין הבניין לבין הבאים אליו . כמו כן , ברור גם כי היחס הוא א סימטרי : מהבניין לאדם - אך מעט ממה שיעשה האדם ישפיע על הבניין ( עם זאת , אפשר לדמיין אינטראקציה מסוימת ביו הבניין לאדם - זה קורה אפילו בבית פרטי כשגלאי תנועה מפעיל תאורה בלילה . ( המטאפורה הדומיננטית לשלב הזה בקשר בינינו - בין הנועץ וביני - אינה יכולה להיות של פטפוט בקוקטייל , אלא יותר של פלירטוט . ואולי אף יותר מכך : אם נשתמש בעולם האסוציאציות הקשורות בענייני אהבה , אפשר לומר שעלינו להגיע למעמדו של " המשחק המקדים , " של מה שמוביל אותנו אל הדבר ה"אמתי , " אל זה אשר אנחנו רוצים להגיע אליו , לב העניין . גם כאן תעלה השאלה של הגבול ( והקוראים כבר ישלימו את הפרטים , ( ונראה לי כי בהקשר הזה קשה לציין גבולות . המעניין אם כן , מנקודת המבט הזאת ב ”small-talk " הוא אם חלה טרנספורמציה או מטמורפוזה " ) שינוי צורה" במקור היווני העתיק - אם כי כאן מדובר בעיקר בשינוי תוכן ומשמעות ;( בלי שיהיה אפשר לציין כיצד ה ”small-talk " הופך לדבר עצמו ומתי - באיזה שלב של ה . ”middle-talk " מכל מקום , התהליך של יצירת אין ספור " דיבורים" הנבדלים זה מזה במידת קרבתם לדיבור עצמו , מביא לידי היעלמות ה . ”small-talk " מזווית אחרת , אם ה ”small-talk " הוא הדרך למלא את הטריטוריה - במונחי מרחב וזמן - בין ה"לפני" של הפגישה לבין ה"בתוך" שלה - אזי המרחב הזה נכבש בידי התוכן החשוב , הרלוונטי , באמצעות " העבודה" שלנו כיועצים . נראה לי כי מבחינת היועצים יש אמביוולנטיות או מתח לא קטנים כלפי זמן הפתיחה . זה שלב בפגישת הייעוץ שהיינו רוצים , אולי , לדלג עליו . עם זאת , הפתיחה היא שלב ( שלב של ממש , בזה מתחיל המפגש ) שאנו , היועץ והנועץ , איננו יכולים בלעדיו . כלי או מטרה ? נראה לי כי אי אפשר לאפיין מצבים שבהם אנו רוצים לנהל " דיבור קטן" ככזה , ולהבדיל ביניהם לבין מצבים שבהם אין מנוס מלהשתמש בו ככלי להגיע לדיבור הנכון , לעניין עצמו . אנו רוצים
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|