|
|
עמוד:6
ואנשים מקריבים את חייהם יום יום למענה - מתים למען ילדים , נלחמים למען סובלים חפים מפשע , קופצים ללהבות כדי להציל ילדים רכים , משרתים כעובדים סוציאליים בשכונות מצוקה . אנשים אלה , המכונים לעתים גיבורים , אינם אנשים היכולים לאהוב כל אחד באהבה מן הסוג האישי , אבל אותו קשר מוחשי שלא יאומן לאנושיות , ובייחוד לתמימות , אכן מניע אותם , מאחר שהוא מאשר את קיומה של האחדות מעצם יכולתו לחוש את הכל . זהו בדיוק הדבר שבשבילו אנשים הורגים או נהרגים - התפישה הדמיונית של האנושיות המשותפת . מגן שואל , "מדוע אני קם בבוקר " ? התשובה : אהבה . ובכן , מגן יודע שכל קורא שאבא לא הרביץ לו חזק מדי יסכים איתו . הוא בונה על זה . מדוע ? כי הוא מאמין באוניברסליות של הלב , בכך שהקורא האלמוני הוא בן אנוש ועל כן אוהב . ואוהב לאהוב . אינני אומר שבכך נוצרה מערכת יחסים אינטימית בין המחבר ובין הקורא , אך יש כאן יופי , אהבה מופשטת , אהבה פוטנציאלית , המבוססת על האמון שיש לו בקורא , תודעה רגשית משותפת הראויה שיילחמו עבורה . וזוהי , כמובן , אהבה שונה מאוד מן האהבה לחברה שלך , המעוררת בך רגשות מסוימים בגלל מאפייני אישיות מסוימים וחוויות משותפות מסוימות . זוהי אהבה המתקיימת ונמשכת מתוך עצם קיומם של זרים , אהבה הגדלה דווקא משום שאינכם שייכים לאותו מעגל חברתי . מגן רואה את שני סוגי האהבה - זו המעדיפה , המבוססת על מאפיינים מסוימים , וזו האוניברסלית המבוססת על פוטנציאל כמבטלים זה את זה . או הסוואמי או הפרטיקולריזם היהודי . או רבי עקיבא בעולם הזה או ישו בשמים . אני חולק על כך בתוקף . השניים דווקא חיים בצוותא , בהרמוניה , זה לצד זה , בתחומים שונים אך באותו אדם . אנשים אינם חיים רק בעולם הזה . ללא דמיון , העולם הזה אינו אלא שלד חסר חיים . אנו זקוקים לדמיון כדי "להרגיש" את הנפש ואת מה שבני אדם עשויים לכנות שמימיות בכל תפארתה , כדי שהאדם יהיה לחיה ולאלוהים כאחד . באמת . מדוע צריכים שני סוגי האהבה לבטל זה את זה ? מפני שהאוניברסליזם מאיים לחנוק את האהבה המעדיפה ? משום שתפישה זו של אהבה היא המשאירה את היהודים בניו יורק ? לא ולא . כל אחד מודע לכך שהאהבה , מטבעה , מעדיפה . יהודים אינם חיים בארצות הברית משום שהאוניברסליזם שיתק את יכולתם לראות את ייחודם וללכת למקום שבו יוכלו לחוש קשר עם אנשים רבים יותר , כלומר , לישראל . לא , הם חיים בארצות הברית כי תפישתם לגבי האהבה המעדיפה מבוססת על מאפיינים הקשורים פחות להיבטים אתניים ודתיים . הם קשורים יותר , לפי הניסוח הרהוט כל כך של מגן , לקבוצת הסנוקר שלהם . וזה מביא אותי לקושי הבא : אמות המידה המשמשות את מגן בבואו לשפוט האם אדם מסוגל לאהוב מישהו מסוים בדרך של העדפה . תפישתו בדבר יחסי הגומלין שבין יחידות סוציו תרבותיות שונות נותנת לי הרגשה טובה . אני נחרד מפני השטיח האדום ושטיח הקשרים ממש כמוהו . רק שאינני משוכנע לחלוטין שהקבוצה החברתית שהיהודי צריך להיות חלק ממנה , היחידה הסוציו תרבותית
|
|