|
|
עמוד:3
מכתבי ם על ג ' ון לנון ואהבה לעורכים , זאב מגן , במאמרו החינני "דמיין : על ג'ון לנון ואהבה" ( תכלת , 8 סתיו התש " ס , ( 1999 / אומר שהרצון לאהוב ולהיאהב הוא המניע הבלבדי לפעילות האנושית וכי האהבה פירושה בידודו של האובייקט הנאהב מתוך כלל האובייקטים והעדפתו על פני האובייקטים כולם . היומרה לאהוב את הכל במידה שווה , פירושה סילוק ההבדלים בין הבריות ובין הקבוצות , מעשה שאפשר לעשותו רק על גבי מיטת סדום , וזאת הסיבה שמשטרים המבוססים על אהבת הכל הם משטרים רצחניים . מכאן מקיש מגן על טיבה של הקבוצה שעימה "נכון" להתקשר : זו קבוצת מוצאו של האדם . רק בני עמנו ראויים לאהבתנו הגדולה . לצורך הדיון אני מוכן להיענות לטענת המניע הבלבדי , לפסוח על סוגיית מקורם של רגשי האהבה , ולערער על ההנחות הגלומות במאמר בעזרת שאלה אחת בלבד : כיצד אנחנו מאתרים את מושא אהבתנו . ככל שמדובר באהבה שמושאה הוא היחיד , הרי שהתנאי הראשון להתעוררותו של הרגש הזה הוא הזמינות . איננו מתאהבים במי שאיננו יודעים על קיומו , ואנחנו נוטים להתאהב במי שרבים סיכויינו לקיים עימו עסקת חילופי אהבה . אהבה דחויה מסיבה לנו צער , ואנשים הנוטים להתאהב באובייקטים שאין להשיגם , נידונים לחיים טרגיים . גודל הסיכוי להתאהב ולזכות באהבה קשור בתכונות אינדיבידואליות , אבל גם במספר ההזדמנויות למפגשים . איכר שלא יצא מגבולות כפרו המבודד יתאהב בבת הכפר , ואילו נווד עשוי להתאהב בנערה המתגוררת הרחק . זאת הסיבה שהעצה היעוצה לשבורי לבב היא , לטפח מערכת ענפה של קשרים חברתיים . התנאי השני להתאהבות הוא כוח הדמיון . אנחנו משליכים על הנאהב תכונות מבוקשות , שבשיתוף עם תכונותינו שלנו , אמורות לייצר סינרגיה . הבדיחה על תשוקתו של המזוכיסט אל הסדיסט מכילה הרבה מן האמת . האהבה נכזבת כאשר מתברר שהשלינו את עצמנו בדבר תכונותיו של האובייקט הנאהב , או בדבר תכונותינו שלנו , או שהצדדים לעסקה החשאית השתנו במהלך הזמן . בכך אמרנו שהאהבה ניידת , שהיא נובעת מהגדרת העצמי , ושהיא עשויה להחליף את נשואיה . אם כך הדבר במשל , על אחת כמה וכמה בנמשל . יחיד עשוי להחליף את קבוצות האנוש שהן נשואות אהבתו , לצמצם אותן ולהרחיבן . תושב פיימונטה האוהב את עירו , עשוי לאהוב את איטלקיותו - כלומר , הוא עשוי להשתייך לקבוצת זהות שהתהוותה
|
|