|
|
עמוד:11
חזיונית ( ישעיהו עד מלאכי ;( השאלה היא : מהו ז'אנר הבסיס של התנ " ך , שהודות לו יש בכלל משמעות לכל שאר הז ' אנרים הכלולים בו . אלוהי הנביאים הוא "אלוהי אברהם יצחק ויעקב " אשר " הוציאנו ממצרים ; " להתנבא , בתנ " ך , פירושו לדבר בשמו של הסיפור המוצג בחטיבת הפרוזה . אלה הם יחסי כפיפות חד סטריים : הנבואה כפופה לחלוטין לסיפור האבות , יציאת מצרים ומתן תורה בסיני , בעוד שהסיפור קיים עם הנבואה או בלעדיה . ובאשר לטענה השלישית , בדבר " התעלמותי " מן התוכן הדתי של הקנון העברי : אודה ללנדאו אם תביא בפני שני יהודים המסכימים ביניהם באשר ל"תוכן הדתי " הזה . לנצרות ולאיסלאם יש דוגמה דתית ; לא ליהדות . היהדות היא מפעל אינסופי של מדרש . דור דור ודורשיו , ובכל דור ודור נחלקים הדורשים בחדוות מחלוקת יצירתית אשר אין לה מקבילה בשום תרבות לאום אחרת . האידיאל שנקבע מחז " ל ואילך , "להרבות מחלוקת בישראל , " הוא היפוכו הגמור של הדוגמטיזם . ההסכמה היחידה השוררת בין יהודים באשר למהות "דתם , " היא ההסכמה על הקנון הטקסטואלי שהוא מושא המדרש . "לימוד תורה " אין פירושו הנחלתם של עיקרי אמונה כלשהם , אלא עיסוק פרשני לאין קץ בקנון , בבחינת " הפוך בה והפוך בה דכולה בה . " ה '' יהדות " של הרבי מלובאביץ ' איננה ה '' יהדות " של ישעיהו לייבוביץ . ' ה " יהדות" של הרב שך איננה ה '' יהדות " של הרב כדורי . הליטאים , החסידים , הקונסרבטיבים , הרפורמים , הציונים הדתיים בנוסח הרב קוק או הרב ריינס , ה"מקובלים " מחלקי הקמיעות , ה " מסורתיים" שיהדותם היא מין פולקלור וה"חילונים" שיהדותם היא עניין ביולוגי גנטי - כל אלה יהודים כשרים אשר אין ביניהם שום מצע דתי משותף . המצע המשותף הוא טקסטואלי . זהותנו הלאומית נקבעה בטקסט ספרותי , ותולדותינו כלאום הן תולדות הספרות שכתבנו בעקבות המופת שהציב טקסט מכונן זה . אמונתו של הרמב"ם הייתה שונה בתכלית מאמונתו של יהודה הלוי , אך שניהם דלו איש איש את אמונתו מאותו מקור ספרותי . "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן , " כמאמר חז " ל , ואין לפסול את הרמב " ם מפני יהודה הלוי או את יהודה הלוי מפני הרמב"ם ; זהותנו הלאומית תרבותית אינה ניתנת לניסוח כ " טענה " אודות העולם , אודות אלוהים או אודות האדם , אלא כזיקה מתמדת למקורות , תהא פרשנותם של מקורות אלה מה שתהא . "קיום התורה " הוא העיסוק בה . ולעסוק בתורה , פירושו ללמוד את קנון הספרות העברית , לפרש אותו ולכתוב ספרות עברית ההולכת בדרכו . ההתקפה על 'ליברטי ' לעורכים , הפעילות האנושית בעבר הרחוק והקרוב מעוררת אין ספור סימני שאלה , קושיות וחידות המגרות את הסקרנות ואת החיפוש אחר פתרון . קביעה זו נכונה במיוחד בחקר מלחמות - האפופות תדיר בערפל הקרב . מאמרו המצוין של מיכאל אורן העוסק בפרשה הטרגית "ההתקפה על 'ליברטי : ' סגירת תיק" ( תכלת , 9 אביב התש " ס ( 2000 / ראוי שייקרא לא רק על ידי היסטוריונים צבאיים וחוקרים
|
|