מכתבים הרשות השלטונית הרביעית

עמוד:13

ואי ציות הנובע ממאמציו של אדם שלא להיפגע "אישית " ( יוכבד ומרים המנסות להציל את משה , ואפילו מרטין לותר קינג הבן , הלוחם למען אחיו השחורים . ( במקרה ה " אישי , " קשה להבחין אם האי ציות נובע מהעדפת הצדק או מ " אגואיזם " ( לרוב זהו שילוב של שניהם . ( עניין זה עולה בדוגמה הקיצונית המובאת במאמר , אשר בה "הורגים בני העם את גובה המסים של המלך" ( עמ ' . ( 30-29 כאן מגיעים עד אבסורד , שהרי ברור כי השליח אינו אשם במצב ואין להוציאו להורג , וקשה לראות בדוגמה כזאת "אי ציות למען הצדק . " שנית , המאמר אינו מבהיר במידה מספקת מהו ה " חוק" שאותו ראוי להפר . מוצגים בו חוקי ספרד , בבל , רומי , כאשר המחוקק הוא חיצוני וזר ( או החוק הבריטי בארצות הברית . ( והרי במקרים אלה יש ספק אם בכלל ה"חוק " מחייב ; גם כאשר הוא צודק . בניגוד לכך , במשטר דמוקרטי הנתין שותף ( לרוב ) לקביעת החוק . ומה בנוגע ליחס אל ה"חוק" של הרב בישיבה ? נדמה לי שהמאמר מנסה שלא לגעת בכך , ורק מזכיר את המקרים הידועים של ערעור על הצדק האלוהי ( ומשום מה אין דיון על איוב . ( שלישית , חסרה ההשוואה המתבקשת בין "העמים הפרימיטיביים " ( לפני אברהם , ( יושבי הפרת והמצרים , לבין המקרה היהודי בימינו . על הראשונים נכתב , שכדי לחזק את השליט ולמנוע כל אי ציות , הוענק לשליט מעמד של שליח האל ( או הוא אפילו הוכרז כאל עצמו . ( ואם מישהו עוד מעלה בדעתו לא לציית לבן אנוש , הרי שוודאי ייענש קשות אם לא יציית למצוות האל ולחוקיו . אך מה עשה היהודי ? כאשר אזר עוז ל"אי ציות " העלה את הטיעון ש"אין אדם מעל הצדק , " אך כאשר העדיף את הציות , העלה את המחוקק ( הרב , החכם ) למדרגת מייצג חוקי האל , והזיהוי בינו לבין הצדק הביא ל"ציות לצדק . " רביעית , בניתוח מקרהו של סוקרטס ישנו שוב הערבוב בין בעיית הצדק לבין פגיעה אישית . סוקרטס חשב שנעשה לו אי צדק , אך לא היה מוכן לברוח . מעניין מה היה סוקרטס מציע לסוקרטס ( אחר ) לעשות במקרה דומה . האם היה ממליץ לשתות את כוס התרעלה או לברוח ? בהקשר שונה לחלוטין , אני אישית מוצא עצמי בבעיה בעלת אלמנטים דומים : יש לי הצעה לשינוי קיצוני במבנה הכלכלי של הקיבוץ , ואני ממליץ על יישום הצעתי זאת בעבודתי בסין , ברוסיה או בצ'כיה . ואולם , אינני מציע את השינוי לקיבוץ שלי , דווקא מפני שאצא נשכר מאוד באופן אישי - מן השינוי המוצע . חמישית , האם תמיכתו של חזוני ב " אי ציות " לאי צדק היא אוניברסלית ? מה דעתו על פלשתינאי היוצא כנגד מי שנישל אותו מאדמתו ? מה דעתו על ערבי ישראלי אשר יעלה טיעונים מקבילים למרטין לותר קינגל שאלה זו מעלה ספקות באשר לעצם הגישה כולה . הבעיה העיקרית בנושא האי ציות היא חוסר ההסכמה האנושית לגבי מושג ה " צדק . " לא במקרה נפתח המאמר בעניין תליית הנאצים , שלגביהם כל בן אנוש נורמלי ( אובייקטיבי ) יקבע בקלות את דעתו . אילו כולנו היינו מסכימים באשר להגדרת ה"צדק" ( בהנחה שאין מדובר במניעים אישיים , אלא בשיפוט אובייקטיבי לחלוטין , אפילו ללא ידיעת מקומנו הרלוונטי ב " סיפור , ( " הרי שתיאוריית ה " אי ציות " הייתה יפה , טובה , צודקת ומתבקשת . אלא שרק במקרים מעטים , כמו בנוגע לפשעי הנאצים , ישנה הסכמה גורפת . הציות במקרה כפר קאסם כבר היה מסובך יותר , עם יותר אי ודאות וספקות , אך גם לגביו נקבע ( ובצדק ) ש '' דגל שחור " מסמן את מצוות ה"אי ציות " לפקודה .

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר