מכתבים הרשות השלטונית הרביעית

עמוד:12

הישראלית והצגה של קבוצות בה באופן סטריאוטיפי . כנגד האבחנה הראשונה של חזוני , של בחירה הכרחית בין חילוניות מנוכרת לבין דתיות שמרנית , ניתן למנות מספר רב של ארגונים שבסיסם הרעיוני חילוני . הארגונים גשר , שורשים , מכון המלי"ץ ומדרשת אורנים , אשר רואים ביהדות מקור תרבותי חשוב , מקיימים שיח עם מקורות היהדות ועם הציבור הדתי , מבלי לוותר על תפישת עולם חילונית . כנגד האבחנה השנייה ניתן להביא בקלות דוגמאות רבות לאישים החוצים את קווי התיחום שמנסה המאמר לקבוע ; הן של אנשי שמאל חילונים ציונים ( דוגמת אמנון רובינשטיין ומרדכי בר און , ( הן של פוסט ציונים הפותחים את ארון הספרים היהודי ( דוגמת אמנון רז קרקוצקין ודניאל בויארין ) והן של הוגים אנטי ציונים ואנטי שמרנים , יהודים על פי דרכם ( דוגמת פרנץ רוזנצווייג , פייר וידאל נאקה וג'ורג שטיינר . ( מכאן , שגם מסקנתו המשתמעת של חזוני לגבי הדיכוטומיה ההכרחית בחברה הישראלית אינה נכונה . חלוקה זו לא רק שהנה פשטנית וחוטאת לאמת ; היא אף טומנת בחובה סכנות לתרבות ולחברה בישראל . צורת מחשבה דיכוטומית , הרואה את החברה והתרבות כמחולקות בין שני מחנות הפוכים , שהאחד הוא שחור והשני הוא לבן , עשויה להוביל להקצנה ולעימות פנימי מסוכן . הקטגוריה הבולטת החסרה במציאות החברתית שאותה מציג חזוני במאמרו היא היהדות החילונית , שאינה מחויבת להלכה או לשמרנות ( בהכרח , ( אך עם זאת חשה שייכות למקורות היהדות ושואבת מהם השראה תרבותית . קבוצה חשובה זו בחברה הישראלית אינה עומדת להיבלע בתוך כוחות האור - קרי , השמרנות הדתית הימנית - אלא היא קבוצה בת קיימא . הבנה נכונה של החברה והתרבות הישראלית חייבת להתייחס לעובדה זו ולהביא אותה בחשבון . הדגם הדיכוטומי שמציג חזוני הוא בבחינת פתרון קל המפלס דרך לאלו הנמנעים מהתעמתות עם מציאות מורכבת . לסיכום , מאמרו של חזוני יוצר אצל הקורא החילוני אנטגוניזם כלפי סדר היום השמרני וכלפי תופעת החזרה לארון הספרים היהודי . הוא דווקא מרחיק במקום שבו , כמדומה , הוא מעוניין לקרב . הצגת המציאות באופן חד ממדי ומסלף דורשת מכל חילוני לשאול את עצמו לאיזה משני המחנות הוא משתייך . כתוצאה ממאמר זה וממאמרים אחרים שכמותו , כלל לא בטוח שהבחירה לא תהיה בהתרחקות ממה שחזוני מייצג . בכך מחטיא חזוני את מטרתו שלו . טל גךאור , הלל וורמן ירושלים צדקת הציות נזדמן לי לקרוא את מאמרו המרתק של יורם חזוני "המקור היהודי למסורת האי ציות המערבית " ( תכלוו , 4 קיץ התשנ"ח , ( 1998 / ונהניתי מאוד . נדמה שהרעיון המרכזי במאמר הוא שהעיקרון הנעלה ביותר בציביליזציה המערבית הוא האי ציות לאי צדק , ושאת העיקרון הזה המציא ופיתח העם היהודי . ברצוני להעלות הערות הנוגעות לסוגיות אחדות במאמר , ולבסוף להציג ספקות מסוימים בנוגע לתזה כולה . ראשית דבר , נראה לי שבדוגמאות המובאות יש ערבוב בין שני סוגים שונים של אי ציות : אי ציות הנובע מאי הסכמה לאי צדק , באופן אובייקטיבי ( כמו אברהם המתווכח עם אלוהים על העונש לסדום ;(

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר