|
|
עמוד:4
אך בישראל אין הדבר כך . בהעדר מגבלות כאלה , לא שלטון החוק אלא שלטונם של בני אדם - ובייחוד שלטונו של אדם אחד , הנשיא אהרן ברק - קונה לו השפעה הולכת וגוברת בבניין החדש של בית המשפט העליון . ניצול משולח רסן זה של כוחו של בית המשפט בא לידי ביטוי בפרשנותו הנרחבת מדי לזכות העמידה ולשפיטות , בשימוש במושגים חובקי כל כגון "מלוא כל הארץ משפט " של הנשיא אהרן ברק , בהיזקקות לקני מידה מעורפלים , שהם בלתי ניתנים להגדרה ועל כן סובייקטיביים , כמו "השקפותיו של הציבור הנאור , "בישראל וכיוצא באלה . סדרת המאמרים מתעדת גם את החלל שנפער בתודעתם של מנהיגי החברה הישראלית באשר לשאלה מהי , בעצם , הדמוקרטיה . תפישתם השטחית , הניכרת אפילו בדבריהם של פרופסורים למשפטים , משתקפת בהערות עוינות לכל ביקורת על בית המשפט העליון , ללא קשר לתוכנה ( וכמובן , ללא קשר לתקפותה . ( זאת תיעדה לאחרונה הגב ' גורדון במאמרה "הדלגיטי מציה הזוחלת של חופש הביטוי " ( רוכלת , 7 אביב התשנ '' ט 999 / ו , ( על הדלגיטימציה של מחאתה הבלתי אלימה של הקהילה החרדית . אין ספק שיחסם החיובי של הישראלים לוויכוח הער לגבי מדיניות הממשלה ופעולותיה המתנהל בעת הבחירות הוא תופעה בריאה . תדירותן של הפגנות המוניות על נושאים שונים וההסכמה שבה מקבל הציבור הרחב את התופעה מעידות שלדעת הציבור יש למחאה הציבורית תפקיד במשטר דמוקרטי . נשאלת השאלה , אם כן , מדוע אין החברה סובלת ביקורת על עחפטים כשהם מפעילים כוח שלטוני ? התשובה נעוצה , כנראה , בהעדר כל הסכמה בסיסית בישראל לגבי שאלות היסוד הנוגעות לניהול המדינה . כפי שציין נייער במאמרו "תורת המהפכה של אהרן ברק " ( תכלת , 3 חורף התשנ"ח 998 / ו , עמ ' , ( 21 "התחליף הישראלי לחוקה כתובה ... מכניס למערכת גורם קבוע של חוסר ודאות . " באין חוקה כתובה , המבטאת עקרונות ממשל מוסכמים , בולעת החברה מבלי להקשות קושיות את קביעותיו של בית המשפט העליון כאילו היו "הנמל הבטוח היחיד בעת סערה " של מחלוקת פוליטית ואי ודאות . עד לחקיקתה של חוקה כתובה שתסדיר את חלוקת הסמכויות בין רשויות השלטון , תהיה תועלת בכך שהכנסת תחוקק חוקים , אלה יכולים להיות חוקי יסוד , שיטילו מגבלות מסוימות על סמכותם של בתי המשפט ובייחוד על זו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק . זו , ללא ספק , איננה הצעה קיצונית . בתי המשפט העליונים של דמוקרטיות מערביות אחרות כפופים , לפחות במידה מסוימת , למגבלות הנקבעות על ידי סמכויות חיצוניות . סייגים אלה יכולים , לדוגמה , להציב אמות מידה מהותיות שלפיהן ייקבע באילו תחומים תתאפשר ביקורת שיפוטית על פעולות הממשל ( למשל , לגבי מה שמכונה ניצול לרעה של שיקול דעת ;( הן יכולות לקבוע כי עותר חייב להראות נגיעה אישית כלשהי בתוצאות עתירתו , ואפילו להוציא פעולות מסוימות של רשויות הממשל ( כגון מינוי אדם מסוים לכהן בתפקיד ) אל מחוץ לתחום השיפוטי . מגבלות כאלה ואחרות על סמכויותיה של מערכת המשפט ניתן למצוא בהרבה דמוקרטיות מכובדות ברחבי העולם . אך בטרם תוכל כל הצעה מעין זו להפוך לחוק , על הממשלה והכנסת להבין עד כמה חיוניות מגבלות כאלה על הרשות השופטת לאיזון הולם בין רשויות הממשל . ספק אם
|
|