|
|
עמוד:5
ישראל , " הוא הבהיר כי תהיה התגייסות ל"הקטנת פערים חברתיים " וגם לא שכח לציין כי ייעשה מאמץ ל"קידום מעמד האישה . " מי היה המועמד : נתניהו , ברק או מרדכי ? האמת היא שאין זה חשוב כלל , מפני שברי כי אלה הם דברים שכל מועמד מכל מפלגה יכול היה לאמץ . האם יש מועמד חרדי , קומוניסט או איש איכות הסביבה שאינו תומך , לפי דרכו , ב " עמידה על ביטחון ישראל" או ב " קידום מעמד האישה ?" הבעיה בכל ההצהרות הללו היא , כמובן , שהן אמירות מופשטות , שאינן אומרות דבר על האופן שבו יושגו היעדים , על המחיר שנצטרך לשלם כדי להשיג יעד זה או אחר , ומעל לכל אין בהן אף מילה על סולם עדיפויות ועל סדר קדימויות , כלומר על המציאות שכולנו מכירים , שבה דבר אחד בא תמיד על חשבון דבר אחר . יש כמובן אי אלה אנשי ציבור וקבוצות פוליטיות אשר אינם מאמצים את הסגנון החדש , כמו בני בגין ויוסי ביילין , אך המקרים הבודדים האלה הם בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל - רוב רובם של המפלגות ושל המועמדים לראשות הממשלה אימצו מכבר את הסגנון החדש , ונתניהו , ברק , מרדכי ומחנותיהם מציעים בעצם אותה נוסחת פלא להגשמת כל מאוויינו : לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה . וזוהי הבעיה של הדמוקרטיה הישראלית : התחום הפוליטי הפך חף מרעיונות וממחויבות לעקביות במעשה , לא נותר ממנו אלא מצעד של אישים . אהרן פוגל , לשעבר מנכ"ל משרד האוצר , תיאר את המצב הזה באופן ממצה כשהצהיר לא מכבר ש " בפוליטיקה כבר אין שמאל ואין ימין - יש רק אנשים . " שלמה לחיאני , הרכש החדש של "ישראל אחת , " אמר דברים זהים כמעט כשהתייחס לאפשרות הצטרפותו לרשימת העבודה : "אין היום כבר הבדל בין ימין , מרכז ושמאל . יש חשיבות רק לאישיות של המנהיג . " אך זהו מצב מסוכן ביותר למשטר דמוקרטי , שכן התפישה האומרת "הכל אישי " היא הפילוסופיה של איש המאפיה דון קורליאונה בסדרת סרטי "הסנדק . " אם אין רעיונות ואין מדיניות אלא רק אישיות , זו כבר אינה פוליטיקה . ובלי פוליטיקה אין דמוקרטיה . ^^ ניין צמח מצב הדברים הזה ? המשבר בגוף הפוליטי הישראלי יונק משני מקורות שונים למדי , אשר בהשתלבם יחד יוצרים השפעה מרחיקת לכת במיוחד . הגורם הראשון הוא מקומי מאוד - מפח הנפש שהנחילו לציבור דווקא שני המנהיגים הפופולריים ביותר
|
|