|
|
עמוד:3
דבר המ ע רכת הכל אישי ת נאמר ^ כל חושה המועמדים העת של על אי נחת משבר והמפלגות מנהיגות כללית אינם . שורה למעשה מעוררים על , המנהיגים מערכת התלהבות הבחירות עצמם אצל מצביעים הנוכחית הבוחרים על , בישראל המשבר והרבה . בעיסוקם האובססיבי משהו בנושא זה באמירות ובסיסמאות , החל ב " מנהיג חזק " של ראש הממשלה בנימין נתניהו , דרך "מנהיגות אמינה " של יושב ראש מפלגת העבודה אהוד ברק , וכלה ב " מנהיגות אחרת " של יושב ראש מפלגת המרכז יצחק מרדכי . כדברי המשורר , הגברת מוחה יותר מדי . הבעיה אינה עניין של "מנהיגות , " אלא של משבר עמוק ויסודי בהרבה , המכרסם כבר שנים בגוף הפוליטי הישראלי , ועתה אנו עדים לתוצאותיו החמורות . ההגדרה הנאותה ביותר למצב הדברים היא משבר אמון עמוק ביחסם של הישראלים כלפי המערכת הפוליטית . אין מדובר רק בתחושת מיאוס ביחס לפוליטיקאים או למאבק הפוליטי , אלא בהסתייגות הולכת וגוברת מכל עניין פוליטי במובנו האמיתי : העיסוק בניהול ענייני הקהילה , תוך שילוב של רעיונות , מעשים ואנשים . השחיקה בהערכה שהציבור רוחש לפוליטיקה ניכרת בשורה ארוכה של תופעות : ההכשר שנותנת דעת הקהל למאמציו של בית המשפט העליון לנסח בפועל חוקים "לא פוליטיים " למדינה ואפילו חוקה , מבלי להבין שאלו הם תפקידיה היסודיים ביותר של המערכת הפוליטית ; קריאותיהם של אישי ציבור "להוציא את הפוליטיקה " מתחומים הולכים ורבים , כמו החינוך , השלטון המקומי , המדיניות הכלכלית או שירות המדינה , באמצעות מסירת הכרעות פוליטיות לידי ועדות ומכרזים , ואיסור מתרחב על מינויים פוליטיים ; והצהרות בזכות הפיכתם של תפקידים פוליטיים בהגדרה , כגון ראשות ערים , לא פוליטיים . דוגמה אופיינית
|
|