מכתבים שלום של אמיצים

עמוד:11

דוגמה ומופת לתפישה דמוקרטית , אין בה כדי לכפר על החטא . דנון צודק גם באמרו כי במדינה שבה הבנת הערכים הדמוקרטיים והמחויבות להם קלושה על פי רוב , יש לבית המשפט העליון תפקיד מכריע בהגנה על זכויות הפרט מפני הגחמות הביורוקרטיות של מוסדות הממשל . אני מצטרפת לדבריו אלו ומקווה בכל לבי שבית המשפט ימשיך וימלא את תפקידו זה . אולם הגנה על זכויות הפרט אינה צריכה לגרום לבית המשפט לפלוש דרך קבע לתחום סמכויות החקיקה של הממשל , ואינה יכולה להוות תירוץ להתנהגות שכזו . דווקא חדירתו של בית המשפט לתחומים שהם נחלתן הבלעדית של הזרוע המחוקקת או המבצעת מסכנת את אחת הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר של הפרט : את זכותו לנסות ולהשפיע על החוקים ועל הכללים שהוא חי לפיהם באמצעות פעילות פוליטית . אינני יכולה , אם כן , להסכים עם הטענה כי חולשתה של התרבות הדמוקרטית הישראלית מצדיקה התעלמות מפלישתו של בית המשפט לחיים הציבוריים . שלטון האליטות אם הבנתי נכונה את אוולין גורדון , הרי שאין להרשות כי שופטי בית המשפט העליון בישראל יפגעו בזכות התגובה הציבורית , שהיא היסוד המקנה לבית המשפט את עליונותו המוסרית , על ידי שכנוע האזרחים שהחלטות בית המשפט הן הטובות ביותר עבורם . האם יש מי שיכול לחלוק על כךל ובכל זאת , כאן טמונה הבעיה . בספרו הזרוע המסוכנת פחות מכולן , ( The Least Dangerous Branch ) שראה אור בשנת 962 ו , טבע אלכסנדר ביקל את המונח "נגד הרוב " , ( councermajoritarian ) לתיאור הבעיות המתעוררות עקב פעילותו של בית המשפט העליון האמריקני , מוסד בחברה דמוקרטית שלא נבחר על ידי הציבור . אולם תהליך הבחירה של שופט בית המשפט העליון בארצות הברית כולל המלצת הנשיא ושימוע פתוח בסנאט , תהליך המאפשר לפחות ל"תגובה הציבורית" להשמיע את קולה ואף להישמע . ישראל חסרה אפילו את המרכיב הזה . כיצד אפוא יכול אדם למתוח ביקורת עניינית ומנומקת על השופטים הנכבדים ועל בעלי בריתם האידיאולוגיים תרבותיים ? המלכוד הטמון כאן הוא שדעת הקהל בישראל נשלטת על ידי חבורה קטנה , שכמאמר הקלישאה , מינתה עצמה לשופט ולחבר מושבעים הפוסקים בכל הנוגע לאופיו של הדיון הציבורי . בשנת 1993 פרסמו ויליאם מישלר ורג ' ינלד שיהן מחקר על השפעת דעת הקהל על פסיקתו של בית המשפט העליון האמריקני במשך תקופה של שלושים שנה . החוקרים טוענים כי בית המשפט מגיב לתנודות במציאות הפוליטית והאידיאולוגית של הנשיא ושל הקונגרס , גם אם הרכב השופטים אינו משתנה ( ראה : American . ( Political Science Review , March 1993 מדוע לא נהג כך בית המשפט העליון בישראל ? חלק מהתשובה טמונה בכך שהאליטות השולטות בדעת הקהל בישראל תומכות בגישה בדלנית מובהקת , ומחזקות אותה . למרות שמאמרה של אוולין גורדון התפרסם בעברית , כמו גם מאמרו המקביל של הלל נייער , התקשורת התעלמה מהם כמעט לגמרי . לעומת זאת , התגובות החרדיות , שהן קולניות ובוטות מאוד , זכו , למרבה הצער , לטורים שלמים בעיתונות , לשעות שלמות של תכניות מלל ברדיו ולחשיפה נרחבת בטלוויזיה . כל זה מנוצל על ידי חלק

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר