מכתבים שלום של אמיצים

עמוד:10

מחויבים לשמירה על ערכים אלו . יש הדוגלים בשמירה קפדנית על ערכי דמוק רטיה ליברלית , גם במחיר של התערבות שיפוטית , ויש התומכים בדמוקרטיה המעוצבת "על ידי העם ולמען העם , " ללא התערבות שיפוטית יתרה , אך אלו ואלו דברי דמוקרטיה חיים הם , וכולם יונקים ממסורת משותפת בת מאות שנים . בישראל , לעומת זאת , אין מסורת מושרשת של ערכים דמוקרטיים , ומכאן שבית המשפט העליון נטל על עצמו תפקיד מרכזי בחינוך לערכים אלו . ומי מאיתנו החי בישראל מודל 1998 לא יודה , ולו במקצת , שלולא ההגנה על זכויות הפרט שמעניק לנו "האח הגדול" שבבית המשפט העליון , חיינו היו כעלה נידף בפני שרירות הלב של מערכות השלטון והביורוקרטיה . לו רצתה גורדון להצביע על הבעייתיות שבהתערבות המופרזת של בית המשפט בסוגיות ציבוריות , היה עליה להעלות לדיון את התבטאויותיו יוצאות הדופן של השופט ברק בעניין השפיטות של פעולות צבאיות מבצעיות , החל מאמירתו כי דרך ביצוען של פעולות ספציפיות היא מעניינו של בית המשפט ועד הקביעה כי עצם ההחלטה המבצעית אם לצאת למלחמה או לא יכולה לעבור תחת שבט ביקורתו של בית המשפט . העניין הציבורי באמירות אלו אינו מסתכם בהשלכותיהן מרחיקות הלכת . הוא נוגע גם לחשש הכבד כי , כפי שפורסם בזמנו בעיתון כל העיר הירושלמי , דבריו של ברק צונזרו לבקשתו מכתב העת המשפטי הלשכה , שעבורו נערך הריאיון מלכתחילה . בציבור הייתה התעלמות כמעט מוחלטת הן מהאמירות עצמן והן מניסיונו של ברק למנוע את פרסומן בריאיון שהתקיים עמו . ראוי לכל החרד להתפשטות האקטיביזם השיפוטי בישראל לקרוא בעיון את הצהרת הכוונות הברורה הזאת של השופט ברק . בהעלאת דוגמה זו לדיון יכולה הייתה גורדון לגייס מכנה משותף הרבה יותר רחב לתמיכה בטיעוניה ולחדד את הבעייתיות דווקא סביב נושא שאין בו כל "מטען עודף" של מחלוקות אידיאולוגיות דתיות מושרשות . האין התעלמותה של גורדון מהתבט אויותיו החריגות של השופט ברק בעניין זה מלמדת עד כמה אכן מושתק הדיון הציבורי בארץ בסוגיה מכרעת זול גבי דנון תל אביב אוולין גורדון מגיבה : אין ספק כי גבי דנון צודק בכך שמאמרי חושף רק את קצה הקרחון של בעיית האקטיביזם השיפוטי בישראל , ושניתן היה להביא דוגמאות רבות נוספות . אך באמרו שפרשת כביש בר אילן אינה משמשת דוגמה מתאימה , הוא חוזר על השגיאה שעשו רבים ממותחי הביקורת על תגובתם של החרדים על פסק הדין : השגיאה טמונה במחשבה שכל טיעון שמגזר מסוים באוכלוסייה מעלה , דינו להיפסל . כדברי דנון , אין ספק שמטרתם של החרדים היא לקדם את הערכים היהודיים , ולאו דווקא את ערכי הדמוקרטיה , ומעולם לא היו לי אשליות שלא כך הם פני הדברים . אבל אין בכך כדי לשנות את העובדה שבפרשת כביש בר אילן העלו החרדים טיעון מבוסס מאוד , המעוגן היטב בנימוקים דמוקרטיים ; טיעון שכל החרד לגורל הדמוקרטיה צריך היה לשקול אותו בכובד ראש - בין אם החרדים עצמם שוחרי דמוקרטיה ובין אם אינם כאלה . פסק הדין בפרשת בר אילן היה מקרה קיצוני של אקטיביזם שיפוטי שיצא מכלל שליטה , והעובדה שקרבנות הפסיקה אינם משמשים

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר