|
|
עמוד:12
הלל , מחכמי הדת הבולטים של היהדות , אינו מציין כלל קיומו של אל או מצוותיו , ובמקום זאת בוחר להציג בפני הנכרי עיקרון מעשי והתנהגותי , רציונליסטי ותועלתני , שכולו גשמיות . ודאי שאין לחשוד בהלל כי אינו מבחין בחשיבות קיומו של האל בתורת ישראל , ולכן אין מנוס מלראות את תשובתו כניסיון להתמודד עם אתגר ההכללה באופן האמור לנסות ולבלום את סכנת פריקת המסגרות הטמונה בה . כלומר , בתשובה לשאלה ה"פילוסופית" על המהות , נותן הלל במכוון תשובה המובילה בכיוון ההפוך , וממשיך לדבוק במסורת היהודית של הימנעות מעיסוק ישיר בנשגב - הטרנסצנדנטי - ובמקומו מעדיף את הדבקות בדרך , במעשה . כך , בעצם , תשובת הלל קרובה היא בעקיפין לתשובת שמאי - היזהר לך מ"רגל אחת" - ויש בה הסתייגות מהסכנה הטמונה בתשובה הישירה . שכן , תשובה ישירה המביאה לעיקר מבטלת את הצורך בדרך - וזו הגדולה שבסכנות . באותם הימים של הלל ושמאי , בעשור השלישי למאה הראשונה לספה"נ , ואולי באותו יום ממש של השיחה עם הנכרי , בא גם צעיר יהודי מהגליל אל קבוצה מחכמי הפרושים שבירושלים - ואולי היו ביניהם גם הלל ושמאי - ? התווכח איתם וביקש לערער על חשיבות הדרך . וכך מתואר המשך המעשה על ידי חסידיו : אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים . כראותו שישו השיב להם היטב שאל אותו : איזוהי המצווה הראשונה מכל ? ענה ישו : הראשונה היא " שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד , ואהבת את ה ' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך . " והשנייה היא "ואהבת לרעך כמוך . " אין מצווה אחרת גדולה מאלה . אמר אליו הסופר : יפה רבי : אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו . ולאהוב אותו "בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך , " ולאהוב את "רעך כמוך , " הרי זה גדול מכל עולה וזבח . הנה כאן קורמת סכנת ההכללה עור וגידים . ניתנת תשובה ישירה ומיד לאחריה באה המסקנה המתבקשת - העיקר הריהו חשוב מכל מיני מנהגים כמו עולה וזבח : כבר הגענו לעיקר , מה לנו דרך . כעת ברור מדוע כעס שמאי ומדוע נתן הלל את תשובתו הזהירה . הצעיר היהודי מהגליל צעד רק עוד צעד קטן לכאורה ונתן תשובה ישירה שממנה נמנעו הלל ושמאי במפגיע . וגירסת הגלילי אומרת בעצם כי לדעתו , על רגל אחת , עיקר העיקרים והזהות האלוהית היא האהבה . אך על רגל אחת , כשמנסים לצעוד - לא תרחק המעידה .
|
|