|
|
עמוד:10
תנאי מוקדם לקיומן של המצוות הדתיות . מעבר לעובדה המשמעותית של קדימות כרונולוגית של האבות בארץ למתן תורה , כל הפולחן הדתי היהודי מכוון ליושבי הארץ . הקיום הלאומי , הפולחן הדתי וארץ ישראל כרוכים בתנ " ך זה בזה ללא התר . מרכזיות בית המקדש , החגים הקשורים בחקלאות הארץ , הקשר בין תיקונים דתיים לתיקונים פוליטיים , וכן הלאה . אולי הסימן המובהק ביותר לכך הוא , שבעוד חורב , מקום מתן תורה , אשר ניתן היה לצפות כי יהפוך למוקד דתי חשוב , נותר תמיד אתר מרוחק וערטילאי , הרי שהר המוריה , הקשור בעקדה ובהבטחת הארץ לצאצאי אברהם , הוא שהופך למרכז הפולחן וההזדהות של עם ישראל , כאשר מוקם עליו המקדש . אלא שבעקבות חורבן בית ראשון , משתנה באופן משמעותי היחס בין העם לארץ . אף שבתוך פחות משבעים שנה מוקם הבית השני , מתחיל להיווצר פער מהותי בין צורת הקיום היהודי לבין התוכן שקיום זה היה אמור ללבוש , פער הקיים ומשפיע עד היום - ישיבת חלק ניכר מעם ישראל מחוץ לארץ . ו . הלל ושמא » אל התוצאות ההרסניות של פער זה ניתן להתוודע באמצעות הסיפור התלמודי על נכרי אחד שביקש משני חכמי ישראל הבכירים בדור ההוא שילמדוהו את התורה כולה בעודו עומד "על רגל אחת : " שמאי דחפו מעליו , אך הלל הסכים ואמר לו כי "מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך , " וכל השאר פרשנות . הסיפור ממחיש את מקור האיום שבפניו עומדת היהדות , כאשר מתערער הקשר עם הארץ . דרישת הנכרי לדעת את התורה "על רגל אחת " מבטאת באופן ברור את החיפוש ה " יווני " אחר העיקרון האחד , המופשט , העומד בבסיס הכל . הנכרי מבטא היטב את התפיסה ההלניסטית ששלטה כבר בעידן הלל ושמאי , מהודו ועד קצה המערב , ולפיה החשוב ביותר הוא אותו עיקרון אחד קצר ומכליל . גם בקרב העם היהודי היו שנשבו בתפיסה זו , במיוחד מבין אלה שחיו בחו " ל או שאימצו השקפות הלניסטיות . הם החלו לערער על חשיבות דקדוקי הפולחן והקשר עם הארץ לעומת חשיבותו של העיקרון הטהור - יהא שמו "אמת , " " שלום " או "אמונה . " ההתמודדות עם תפיסה זו היתה ועודנה אתגר אדיר עבור
|
|