|
|
עמוד:8
השמונה עשרה כדי לשחרר את האדם מכבלי ההיסטוריה והתרבות . אכן , מהר מאוד התברר שהאומה מהווה ישות מורכבת הרבה יותר מזו שההגדרה המשפטית והפוליטית של האנציקלופדיה נותנת לה ביטוי . הלאומיות הליברלית איבדה את סיכוייה כבר במלחמות נפוליאון , ואם תרצו להיות נדיבים מאוד , תגידו שהסיכוי האחרון של הלאומיות הליברלית אבד סופית במהפכות 1848 קודם כול בגרמניה , אך גם בצרפת לא נחלה הלאומיות הליברלית הצלחה מרשימה , אם כי זה לא בלט מיד כמו בגרמניה . אולם מה שקורה בדור הבא חמור הרבה יותר , כי בסוף המאה התשע עשרה מתברר שהמודרניזציה שכללה לא רק את ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית אלא גם את הדמוקרטיזציה במערב אירופה , את זכות הבחירה הכללית לגברים , אינה פועלת לטובת זכויות האדם וחירות היחיד אלא חותרת תחת יסודות הנאורות . המודרניות השנייה היא זו שנבנית מתהליכי ההתקדמות הטכנולוגית וההתקדמות החברתית שנובעת ממנה . מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה התשע עשרה מתברר שאפשר לגייס את הערכים הלאומיים נגד הדמוקרטיה והליברליזם , נגד הערכים הדמוקרטיים ונגד הערכים הליברליים . וערכים ליברליים כוללים את זכויות האדם . תהליכים אלה היוו הפתעה מוחלטת : זה היה משהו שאף אחד לא חשב עליו . לא תלמידי מרקס , ( Marx ) לא ג'ון סטיוארט מיל , ( Mill ) לא הוגי הדעות הליברליים האחרים , כמו ספנסר ( Spencer ) או ת"ה גרין ( Green ) או מי שלא יהיה – אף אחד לא חשב שחינוך לידיעת קרוא וכתוב , חינוך עממי חובה וחינם , קיצור יום העבודה תחילה לעשר שעות ואחר כך , בתחילת המאה העשרים , לשמונה שעות , הביטוחים הסוציאליים , לא יפעלו בזכות הדמוקרטיה ובזכות הליברליזם אלא להפך . ואיך כל זה נוגע לנו ? בשתי צורות . קודם כול ברור שבהשוואה לשתי המסורות של הלאומיות שאנחנו מדברים עליהן , העם היהודי אינו מכלול של אזרחים . למושג האזרחות לא היתה בסוף המאה התשע עשרה שום משמעות אצל היהודים שחיו בתוך גבולותיהן של שלוש האימפריות הגדולות . העם היהודי היווה קהילה דתית , היסטורית , תרבותית , לא פוליטית ומשפטית . שנית , הרצל – יש לדעת – לא היה בפריז בימי פרשת דרייפוס , אלא בין השנים 1891 1895–ו אז עוד לא היתה פרשה . היה משפט דרייפוס בשנת 1894 ודרייפוס נמצא אשם , אך לא היתה שום סיבה לחשוב שהמשפט התנהל שלא כדין . ויויאן : לא כל כך הבנתי למה היהודים לא נחשבים גם בעלי זהות אזרחית . לדוגמה דרייפוס , גם הוא הרגיש שהוא אזרח . יהודים בגרמניה הרגישו שהם אזרחים . מבחינת התחושה שלהם , של היהודים עצמם – מי שחי בגרמניה , מי שגר בצרפת , כל אחד כלפי המקום שבו הוא גר .
|
|