|
|
עמוד:8
אמיר פלג : אתה בעצם מדבר על ריבוי מגזרים בחברה הישראלית . ש"נ אייזנשטדט : צריך לזכור כי גבולות המגזרים הללו לא רק חופפים אלא גם מלאי חורים , התפתחויות והצטלבויות ומפגשים שונים מתרחשים כל הזמן . גם אם מסתכלים על שני המגזרים הקיצוניים – החרדים והערבים . החרדים הם אולי המגזר הכי סגור , אבל גם הוא משתנה , למשל כל הניסיונות של אחת מבנותיו של הרב יוסף להקים מעין אוניברסיטה לנשים . הערבים , ברור שהם לא נהיים ציונים , אבל לא בקלות הם מוותרים על זיקה לישראליות . הם דורשים משהו , שהחברה הישראלית יכולה או לא יכולה לתת , אך זה שהם דורשים לא רק את הסרת הקיפוח , אלא גם ניסיון לשלב משהו משלהם ברפרטואר הישראלי ואף לשנותו . אני חושב שהחברה הישראלית היהודית פספסה את אחת האפשרויות שהייתה בה נכונות , לאחר רצח רבין , אז נוצר פוטנציאל מסוים של שיתוף אתם , אך לא ניצלו את זה מספיק . אבל אם מצליחים ואם לא , ואין זה אומר שהמאבקים הללו יהיו נינוחים . אמיר פלג : ממה שאתה אומר , אמנם כור ההיתוך שינה את פניו והוא כבר אינו ממוסד , אך המגמה היא אותה מגמה , להיות לגוף אחד . ש"נ אייזנשטדט : אבל צריך להבדיל כאן בין היבטים שונים . הדימוי הקלאסי של כור ההיתוך בראשית שנות החמישים היה דימוי של כור היתוך שעושה את כולם הומוגנים . ברור שאותו דימוי הומוגני אף פעם לא היה מציאותי , שכן הגוונים של דרכי חיים , של גישות , שונים . עם זה , כל הזמן קיימת המגמה לכינון רפרטוארים שבתוכם ומתוכם בוחרים ומתייחסים זה לזה . זה לא אומר שזה יהיה נינוח . זה יכול להיות חריף מאוד בהתנגשויות . למרות מה שאומרים , היום הרוב הגדול דוברים עברית , גם עברית קלוקלת . בתחילת שנות החמישים , כאשר התחילה המדיניות של בניית המושבים , היה רעיון כי לתוך מושב אחד נכניס את כולם , אך זה היה מרשם לכישלון מוחלט משום שאין כל שפה משותפת . כן הצליח הרעיון היפה של חבל לכיש , שיש בו מושבים הומוגניים , אבל האזור הטרוגני . זה בהחלט כור היתוך , גם אם לא אותו כור היתוך הומוגני . אמיר פלג : אז בעצם אולי אפשר להגיד שהחברה הישראלית מצאה את שביל הזהב ? ש"נ אייזנשטדט : יש היום מונח שמשתמשים בו , מעין תג – ' רבתרבותיות , ' וחושבים שאם אמרת את זה , אמרת הכול . למעשה התחלת רק לציין משהו . זה לא רק אצלנו , זו מנטרה כלל–עולמית , אך היא אינה מתגבשת בצורה אחת בכל העולם . אתן לכם דוגמה : יש סיפור מארצות
|
|