בן־ציון דינור, האיש ופועלו ההיסטורי

עמוד:יא

שבתנועה : 'כוחה של אומה שלמה' שבשום אופן אי אפשר להשמידו או להחלישו' ( שם' עמי . ( 34 אם הרצל הקנה את ערך המדינה' הרי אנשי 'העלייה השנייה' ביטאו את עצמאות המאבק הציוני בכך 'שהעכירו את "מרד הגלות" מרשות הרבים הרבים לרשות היחיד' והסתלקו מכל שאיפה 'לקפיצת הדרך / בחרו ללכת לאט לאט יבדרך הקשה והארוכה עד מאוד' ' מתוך הכרה ש'מפלט ומנוס אין . 'לנו בגלל רעיון ההגשמה האישית 'הציונות חדלה מהיות "מדינה בדרך" הנטולה כל ' אחיזה ארצית ממשית ... והיתה לתנועה לאומית מדינית הנשענת על גרעיךעם היושב על אדמתו ורואה עצמו כחלוץ' שהוטל עליו לפתוח מבפנים את שערי הארץ לפני העם העומד לשוב הביתה ולחדש ימיו כקדם' ( שם' עמי . ( 36 בדרך זו הושגה גולת הכותרת של המפעל הלאומי האדיר — יהנס של תקומת ישראלי ' שכל מאמצי העם ושל טובי בניו היו מכוונים אליו . אולם' כאמור' הציונות בעיני דינור לא היתה מפעלם של יחידים' אפילו תרומתם חשובה ביותר . ינושא ההגשמה הציונית הוא ה"המוך' - העובדים ומבקשי העבודה ומחוסרי הפרנםה המרובים - שכבות עם אלו מיועדות לפי מצבן' מעמדן וגורלן להיות נושאיה הטבעיים של הציונות ... עלינו "לכבוש" את ארץ ישראל כיבוש טריטוריאלי כלכלי על ידי תנועת ההתיישבות' שכל העם המאורגן ישקיע בה את כל כוחותיו ... גם מלחמתו המקצועית ואירגונו של הפועל היהודי צריכים להיות נתונים במסגרת זו' ') בעולם ששקעי עמי -211 ' . ( 212 גם ראייה זו של ההמון העמל ושל מעמד הפועלים כנושא השליחות הלאומית והאנושית קיבל דיבור מהלכי הרוח של האינטליגנציה הרוסית ושל הנוער היהודי המשכיל ברוסיה' שברובו הגדול גרס שדרך הגאולה הלאומית והחברתית היא הדרך הסוציאליסטית . לכן עם פרוץ המהפכה הרוסית הראשונה של 1905 היה דינור בין פעילי 'ההגנה העצמית' ' שהתארגנה לשם הדיפת הפרעות ביהודים' ואחר כך אף נטל חלק בפעילות המהפכנית במסגרת מפלגת הס . ס . ( הציונים הסוציאליסטים ) הטריטוריאליסטית' וממנה גלש גם לפעילות המהפכנית הכללית . ואם כי פרש מן הפעילות המהפכנית בתוך זמן לא רב' הרי השפעת הגישה הפופוליסטית והסוציאליסטית לא פסקה ממנו מאז . יחס מפלגות השמאל ברוסיה לשאלת היהודים ודרכי השלטון הבולשביקי הרחיקו אותו מן האמונה' ששיתוף עם גורמים מהפכניים שבאומות אחרות יסייע ליהודים להשיג את מטרותיהם' אולם אמונתו בחשיבותו של 'המון העם' כמעצב פני ההיסטוריה וברוח הקולקטיביםטית המאפיינת את חיי העם לא פגה משיטתו . מכאן נטייתו של דינור להבליט את היסוד החברתי בתיאוריו ובניתוחיו ההיסטוריים . וגם בזה המשיך את מסורתה של ההיסטוריוגראפיה היהודית רוסית ושל הזרמים העיקריים בהיסטוריוגראפיה הרוסית הכללית אשר נטו לראות בגורמים ' החברתיים את המפתח העיקרי להסברת התהליך ההיסטורי . כשתיאר דינור את שיטתו ההיסטוריוגראפית של ש . דובנוב ( במאמר המוקדש ליובלו ה , 75 'ציון' ' א' עמי ; 118 להלן' עמי ( 252 הוא מציין : 'נקודת המוצא של דובנוב היתה התפיסה של ההכרה ההיסטורית כיסוד לרעיון הלאומי' ' והוא מביא

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר