הקדמה

עמוד:1

הקדמה כתום המלחמה הישראלית ערבית הראשונה , ( 1949-1947 ) חתמה ישראל על הסכמי שביתת נשק עם ארבע מהמדינות שנטלו בה חלק : לבנון , סוריה , ירדן ומצרים . הצדדים החתומים ניאותו לראות בהסכמים צעד ראשון לקראת 'החזרת 1 שלום של קבע בארץ , 'ישראל אך משאלה זו לא התמלאה . יהיו הסיבות לכך אשר יהיו , ההנהגה הישראלית בכללותה ראתה את משטר שביתת הנשק כמסגרת הולמת לניהול היחסים עם המדינות השכנות ולא יצאה מגדרה כדי להמירו בהסכמי שלום . הישגיה של ישראל במלחמת העצמאות הולידו בה שאיפה לדבוק בהם , וממילא גם במשטר שביתת הנשק ובסטטוס קוו המתחייב ממנו . במשך זמן מה , במרוצת , 1950-1949 התקיימו מגעים בין ישראל ושכנותיה בניסיון להמיר את הסכמי שביתת הנשק בהסכמי שלום , שהסתיימו בלא כלום . הפער בין התבנית של הסדר השלום שרצו הישראלים והמחיר שהיו מוכנים לשלם תמורתה לבין ציפיותיהם ודרישותיהם של בני שיחם הערבים לא גושר . אחר כך נצמדה ישראל למשטר שביתת הנשק חרף הקשיים שהיו כרוכים בדבר . בתום זמן קצר החלו הצדדים להפנות תלונות , זה כנגד זה , על אי מילוי והפרות של סעיפים בהסכמים . בעיה אחרת נבעה מכך שהצדדים פירשו סעיפים מסוימים בהסכמים בדרכים שונות , והדבר גרם לחיכוכים ועימותים שהתפתחו לא אחת לתקריות חריפות . מערכת הביטחון הופקדה על ניהול משטר שביתת הנשק והיא שניהלה את המאבק ליישום הסכם שביתת הנשק ברוח הראייה הישראלית והפרשנות הישראלית . לא זו בלבד שהאחריות על המשלחות הישראליות לוועדות שביתת הנשק המשותפות היתה נתונה בידי צה"ל - הרי כוחותיו פעלו למניעת הסתננות תושבי המדינות השכנות לתחומי ישראל , עסקו בניהול חייהם של ערביי ישראל , פעלו לממש את טענת ישראל לריבונות על האזורים המפורזים לאורך הגבול עם סוריה ומצרים , ונקלעו לעימותים על רקע קביעת קו הגבול במקומות מסוימים . חוקרים רבים ראו את השנים 1956-1949 בהקשר זה כמכלול אחד , וטענו שהתקריות והחיכוכים לאורך הגבול בין ישראל לשכנותיה שהתפתחו במהלכן הוליכו בקו ישיר אל מלחמת . 1956 גישה זו מקובלת , למשל , על בני מורים , נדב ספרן , מרדכי בר און ומיכאל אורן , שקבעו כי תקריות הגבול , ההסתננויות ממדינות ערב ופעולות התגמול הישראליות רדפו אלה את אלה עד שהיחסים בין 2 ישראל ומצרים הגיעו לכלל התפוצצות באוקטובר . 1956 אגב כך נעשה קישור

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא