|
|
עמוד:10
החינוך המיוחד פעלה במשך שנים רבות באופן עצמאי , ובעצם לא הייתה מעוניינת ליטול חלק פעיל במהלכי הרפורמות בחינוך ; מצד שני , מערכת החינוך הכללית הייתה מרוצה מכך שקיימת מערכת חינוכית נוספת הקולטת אליה את התלמידים אשר מסיבות שונות אינם מגיעים להישגים המצופים . מצב זה אפשר לעוסקים בתכנון לימודים ולמובילי הרפורמה הקוריקולרית להתמקד בתלמידים בעלי יכולת למידה ובסוגיות שעניינן הוראת תחומי הדעת , ובד בבד להדיר את מערכת החינוך המיוחד מן המהלכים הללו . אני מוצאת טעם רב בדבריהן של החוקרות הללו , כמו גם בקריאתו של ריצ'רד רוז ( Rose , 2007 ) מאנגליה להבין , כי הרפורמות הקוריקולריות הנוכחיות הן הזדמנות פז עבור החינוך המיוחד להיות חלק מן החינוך הרגיל ולחתור למציאת נקודות המפגש בין הרפורמות הקוריקולריות לבין החינוך המיוחד . הכותבים העוסקים בחינוך המשלב חוזרים ומדגישים את חשיבותן של תכנית הלימודים ושל הפעילות הקוריקולרית ביישום השילוב . כך למשל באנגליה מדגישים גארי תומס ואחרים ( Thomas , Walker & Webb , 1998 ) את חשיבותה המכרעת של תכנית הלימודים . הם מציעים להבחין באמצעותה בין שילוב פיזי של התלמיד – כלומר העברתו ממסגרת מיוחדת לכיתה הרגילה – לבין שילובו בכיתה הרגילה מלכתחילה : הנוכחות הפיזית של תלמידים [ עם מוגבלויות ] בחדר הכיתה אינה ערובה למעורבותם בפעילויות כיתתיות ובית ספריות . זו אמנם אינטגרציה , אך אין זה שילוב . ( inclusion ) אם כך הוא הדבר [ ויש שילוב , [ הרי זה בעיקר בגלל תכנית הלימודים . ( תרגום חופשי , שם : ( 36 ריצ'רד רוז ( Rose , 2007 ) מוסיף ומציין כי תכנית הלימודים והנגישות אליה הן שעומדות בלב יישום השילוב והן שמבחינות בין יישומו כסדרה של כוונות טובות ותו לא לבין יישומו כמציאות בית ספרית . בנשימה אחת הוא מזכיר את שתי ההתפתחויות המשמעותיות שחלו במערכות החינוך בעשרים השנים האחרונות – שילובם של תלמידים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל וקביעת אמות מידה ( סטנדרטים ) למדידת האפקטיביות של מערכת החינוך . הוא מסכם את דבריו כך : ההפרדה ההיסטורית בין תכנית לימודים מיוחדת לבין תכנית לימודים משלבת מאתגרת את העוסקים ביצירת מערכות חינוך משלבות , בייחוד לנוכח המצב שמדינות רבות מפעילות רפורמות חינוכיות שמטרתן היא להעלות את הסטנדרטים בחינוך ולאפשר התנסות חינוכית משותפת לכלל התלמידים . ( תרגום חופשי , שם : ( 295
|
|