|
|
עמוד:8
ת 1 י אינו אקוו להכאיב ני נשוט נרדמים פריז " הצד האחר של אירופה" The Other Half of Europe National Gallery of Jeu de Pomme לאחר שהיה סגור זמן רב לרגל שיפוצים , נפתח שוב מוזיאון 6-ה ושז 01 ק Jeu de קפריזאי עם תערוכה גרנדיוזית ושמה : "החצי האחר של . "אירופה החצי האחר פירושו החצי המוכר פחות ; כלומר , זה המזוהה , בדרך-כלל , עם המדינות שהיו פעם מעבר למסך הברזל . ואכן , מוצאם של מרבית האמנים המשתתפים הוא מארצות דוגמת פולין , הונגריה , רומניה ואסטוניה . התערוכה הוצגה במשך שישה חודשים ומדי כמה שבועות נוספו לתצוגה הצבות חדשות . היא אינה מתמקדת באמן , בסגנון או במדינה כלשהם , אלא מאורגנת על-פי אוריינטציה נושאית ( למשל , זיכרון , מציאות חברתית , אוטופיה , אזוטרית וכדומה , ( כך שאותו אמן עשוי להופיע כמה פעמים תחת קטגוריות נושא שונות . הרושם הראשוני המתעורר הוא של מרחב שופע . לכל עבודה מוקצב המון מקום . לא אחת זוכה מוצג יחיד כחדר שלם . אין ספק שגישה זו ממקדת את תשומת לבו של הצופה . בניגוד למוזיאונים מסורתיים , דוגמת האורנג'רי או האורסיי , אין כאן תחרות ; כל עבודה נשקלת , לכל הפחות באופן התחלתי , לגופה . רק בשלב מאוחר יותר , לאחר שצופים במכלול התערוכה יותר מפעם אחת , מתגבש הרושם הכולל וניתן לחלץ מסר רחב יותר . גישה זו מחמיאה אמנם לאמן הבודד , אך מציבה בעיה קשה בפני האוצר , החייב להסתמך על הצופה ולקוות כי יזכור את התערוכה במלואה . מבחינה סגנונית , האמנים המשתתפים ב"צד האחר" מעורים היטב בעולם האמנות . הם מצייתים בנאמנות למגמות הרווחות באמנות העכשווית , לרוב מבלי לתרום כל חידוש מרענן . הם עוסקים באמנות וידיאו ובמיצבים , ואישיותם האינדיווידואלית באה לידי ביטוי במידה רבה יותר בתמטיקה ובאווירה , מאשר בהמצאת אופני ואמצעי ביטוי חדשים . באולם שבמרתף מוקרנים סרטי וידיאו . הסרט שבו צפיתי היה חובבני וגולמי למראה , מה שרימז על מיידיות ולאו דווקא על מיומנות טכנית . קטע הסרט שראיתי עורר בי רגש של עצבות , דכדוך , מין תחושה מעיקה של אובדן תקווה אפוקליפטי . נכון שהאמנות העכשווית אינה משקפת , בדרך-כלל , הלוך רוח קליל , הומור או שמחה , אלא נוטה להתעכב דווקא על המכוער , על האכזרי ועל המדכא . ובכל זאת , דומה שאמני "הצד האחר" לוקים באובססיה למלנכוליה יותר מעמיתיהם המערביים . אפשר שעמדותיהם משקפות את מהלך חייהם . אחרי עשרות שנות חיים במשטרים טוטליטריים , שלעיתים קרומת ביקשו לדכא את האינדיווידואליות ולגדוע באיבה כל חריגה מן הנורמה המוכתבת מלמעלה , לפתע השתחררו מאותו עולם , שהצטייר כבלתי שביר וקבוע כל-כך כשם שהיה בלתי אנושי ואכזרי . אבל השחרור לא הביא עמו את האושר המיוחל , אלא דווקא הכרה כואבת עוד יותר , כי מצוקות האדם חוצות מערכות פוליטיות , וכי הקפיטליזם עשוי להיות אכזרי לא פחות מכל שיטה אחרת , זאת בנוסף על היותו בלתי צפוי ונעדר כל סדר חברתי ואינטלקטואלי הצד" . האחר" היא תערוכה על מוות , על סבל ועל התפכחות . אחד המיצבים המדהימים יותר בתערוכה הוא הפרויקט המשותף של יורי ליידרמן iLeiderman ] הרוסי ויאניס שוגר [ sugar ] ההונגרי , המהווה דוגמה משובחת לשילוב בין הוויזואלי לטקסטואלי באמנות בת זמננו ; כל מרכיב כשלעצמו נטול קיום עצמאי . על רצפת העץ באולם רחב-ידיים מצוירות בשחור ארבע דמויות סכמטיות . מעל הדמויות מוטבעים עקבות נעליים באדום ובכחול , מחוברים זה לזה באמצעות קשתות המותווה בקו לבן מנוקד . ארבעה מסכי טלוויזיה , הממוקמים בראשה של כל דמות , מציגים צעיר מזוקן , לבוש מכנסיים שחורים וסוודר כהה מפוספס , ספק מקפץ ספק מרקד , תוך שהוא מנסה ( בהצלחה ) להתאים את נעליו לסימונים שעל הרצפה . הוא מחזיק בידו פיסת נייר , המכילה לכאורה הנחיות כתובות לתרגיל זה , ותנועותיו מעידות על ריכוז מרבי ועל מאמץ רב שלא לפספס אף שעל . לעיני הצופה נראה ריקוד תמוה זה חסר כל חן , ובעיקר , נטול פשר . ואולם , כאשר הוא נצפה בהקשר לטקסט שעל הקיר תובע המופע פרשנות שונה לחלוטין . העבודה , הקרויה בשם ההולם ריקודי" ) Dances of Killed Troyans טרויאנים , ( "הרוגים מבוססת על טבלה המסווגת את חלקי הגוף השונים שנקטעו או הושחתו על-ידי ארנעה גיבורים : דיומדס , אגממנון , פטרוקלוס ואכילס , ואשר הביאו למותם או לפציעתם של אויביהם , כמסופר . "איליאדה"ב אין ספק שהבחור הצעיר מתאמץ לרקד לא את שירתו הז 1 ולה של הומרוס , אלא את האובססיה הנואלת ואת העיסוק חסר הרגש במוות ; מוות שהומרוס כה הקפיד לתאר לפרטי פרטיו העקובים מדם , כמו שדר ספורט המתאר לקהלו צמא הדם והשעשועים משחק הרה-חשיבות . אם לצטט מן הטקסט שכתבו האמנים : "אנו חיים בתקופה בלתי הפיכה , בעולם ההולך ונהיה בלתי-ליניארי , בעוד אנו איננו אלא ישויות ליניאריות ... איננו יכולים להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת , " ... זה בהחלט לא ההומרוס שלמדנו בבית הספר . סמנה זאנין ijanin ! הפולנייה מיוצגת על-ידי שלוש עבודות שונות . שתיים מהן , ששמותיהן בטן" ) stomach רגל" ) Foot-1 ( " , ( " הן הגדלות שקופות ומרובדות של בטני נשים מבוגרות ( מקומטות , שמוטות , מצולקות , מכוערות ) או רגלי נשים מבוגרות ( כנ"ל . ( אך למרות הכיעור , הגוון הפסטלי של התמונות ואווריריותן מרמזים על יופי סמוי . מיצב מפורש יותר פרי יצירתה הוא The הגולגולת" ) skull , ( " המשלב שתי עבודות . זהו דגם תיל גדול ( 3 x 2-כ מטרים ) ותלת-ממדי של גולגולת אנושית . סרט לולאתי ( לופ , ( המציג רקדנית צעירה , מוקרן מבעד לגולגולת באמצעות מקרן וידיאו המוצב מולה . ההקרנה משתרעת על-פני מלוא שטח הקיר . באמצעות טכניקת חשיפה מיוחדת הופכת דמות האישה לצללית , כולה קווי ,-מתאר שמלתה ושערה שחורים כמעט לחלוטין , בעוד פניה וגפיה מרומזים בלבד . היא מלווה בבםאתה , המשתקפת , ככל הנראה , במראה . האפקט הכולל המתקבל הוא של גולגולת דו-ממדית שבתוכה מרקדת הצללית , מלווה בהעתק צללית נוסף . העבודה נראית מוכרת , שכן הטכניקה והאלמנטים הבדידים שימשו אמנים שונים בעבר . זהו מקרה מובהק של עמדה שאינה , "שונה" אלא דווקא "דומה , אך , "משופרת ומשובחת בהחלט , אם לשפוט על-פי הרושם שהותיר בי "מחול מוות" זה . פרט ל"ריקודי טרויאנים , "הרוגים עמדה נוספת המוסיפה לרדוף אותך שעות וימים לאחר הצפייה בתערוכה , היא זו של האמן ואדים זכרוב [ zakharov ] היוצר במוסקווה ובקלן . זכרוב מפגין אובססיה לכתות . תדפיסים בגודל גלויה בנושא כתות שונות מובילים לחלל הקרנה גדול וממוסך . כאן מתחילה הירידה האינסופית אל השאול . הקרנה על-גבי קיר שלם נפתחת בסרט על התכנסות כיתתית . בליווי מוסיקה וקולות , מביאים עצמם אנשים הנראים כמו בני אדם רגילים לחלוטין ,-לאקסטזה עיניהם יוצאות מחוריהן , פיותיהם מעלים קצף , הם מתפתלים ומתעוותים על הארץ , צורחים , רועדים , כאילו היו אחוזי דיבוק . בהמשך מוקרנים יומני חדשות תיעודיים מן הטבח בג'ונסטאון . הטקסטים המלווים את מראות הטבח הקשים מתייחסים להרג ילדים על-ידי הוריהם וחבריהם . כמה מן הטקסטים מדברים על כך שרעל אינו אמור להכאיב , כי הם פשוט יירדמו עדיף" . פי-מיליון להתאבד מאשר לחיות עוד עשרה ימים בעולם הזה בלא . "רחמים התמונות מגורענות ומבעיתות . בשלב הבא משובץ בסרט קטע מתוך ה"הארלד טריביוך העוסק בהתאבדויות משפחתיות ( במיוחד ביפן . ( בשנה שעברה נרשמו יותר 100-מ מקרי התאבדויות של משפחות שלמות ובכלל זה הריגת ילדים , ויותר 30 , 000-מ התאבדויות בשנה . למרות תחושת הדיכאון והבחילה , נשארתי להקרנה שנייה ושלישית . בחוץ , אחר צהרים פריזאי שטוף שמש . גני טולרי ירוקים ומטופחים . מטפלות ואמהות צעירות משחקות עם ילדים , והילדים רודפים אחרי יונים . הדמויות העירומות , החינניות והאלמותיות של מיילו מאכלסות את המדשאות הירוקות , שמחות ורוגעות . מה אמיתי יותר : האמנות המוצגת ? jeu de Pomme-3 גני טולרי ? ואולי שניהם גם יחד . 5 ניבי גבע - אמן , חי ויוצר בתל אביב מבחינתי מיצב הוא חלל מנטלי . הבניה של מקום , כולל כל מה שנמצא ,-מסביב סוג של הוליזם . L- מיצב זה להשביח את החלל , להבין אותו וליצור חלל אוטונומי שמשפיע על הצופה .
|
|