|
|
עמוד:12
נגעה כלל ללבם של אלה שעדיין היו מועדפים , ושוב , לא ניכרה בקרבם כל נטייה להשלים עם הצעדים הכלכליים העשויים להציל אותם . קולם היה חזק עד כדי כך שפרנקלין רוזוולט נבחר לתקופת כהונתו הראשונה רק בזכות מעין הונאה פוליטית . הגם שהבטיח שינוי , התאוששות כלכלית ותמורה , הוא הרגיע את חששות האופוזיציה השאננה בהבטחות של תקציב מארון והוצאה ציבורית מוקטנת , שתבטיח למעשה כי פני הדברים לא ישתנו . ג'ורג' בוש לא היה הנשיא הראשון בתולדות ארצות הברית שהיה צורך לקרוא את שפתיו בתשומת לב מרובה . תגובתם של השאננים והמדושנים על הרפורמות של רוזוולט — ניו ךיל , המערך החדש — לאחר בחירתו , היא נחלת ההיסטוריה האמריק נית . האמידים ושאר השאננים נשענו בתחילה על המחסומים החוקתיים הניצבים בפני ההתערבות הפדרלית המוגברת בהכרח בענייני המשק , ובזאת הם נהנו במשך רוב הזמן ( בשתי תקופות הכהונה הראשונות של רוזוולט ) מתמיכתה של המערכת המשפטית , שהיתה אף היא מדושנת נחת , ומשום כך הבינה ללבם . היתה גם התנגדות עזה שנשענה על נימוקים כלכליים , ורבים היו הכלכלנים בעלי ההשפעה שהעניקו לה את קולותיהם . ג'וזף אלויס שומפטר ( איש הרווארד באותם ימים , ( דמות בעלת מוניטין עולמיים , וליונל רובינס מבית הספר לכלכלה של לונדון , שנפל ממנו אך מעט בשיעור קומתו , עשו יד אחת וטענו כי ההתאוששות אינה יכולה ואינה צריכה לנבוע מפעילות הממשלה . השפל וכל מצוקותיו היו נחוצים כדי להקיז את הרעל מתוך המערכת הכלכלית . "עיונינו " , הצהיר שומפטר בשם הכלל , "מוליכים אותנו לכלל אמרנה שההתאוששרת תהיה איתנה רק אם תצמח מעצמה *" . אדווין ו' קןמךר איש פרינסטון , הכלכלן המוניטרי המהולל ביותר בשעתו , גייס את שותפיו לאמונה , במסגרת הוועדה הלאומית של הכלכלנים למדיניות מוניטרית , בהתנגדות למאמציו הסבירים למדי של הממשל , להיחלץ מן השפל על ידי נטישת שער החליפין הקבוע של הדולר לזהב . היו גם , כמובן , כלכלנים שתמכו במדיניותו החדשנית והמגוננת של הממשל : רקספורד גאי טגוול , לובלין קארי , הארי דקסטר וייט , ליאון הנךךסון , אדולף ברל ( שהיה עורך דין בהכשרתו , אם כי לא בנטיית Joseph A . Schumpeter , "Depressions " , in The Economic Recovery Program * ( New York : Whittlesey House , McGraw-Hill , 1934 ) . p . 20 ראו ג : 0 Lionel Robbins , The Great Depression ( London : Macmillan , 1934 )
|
|