|
|
עמוד:13
ברבות הימים . החל מימי הביניים ואילך היו כבר רוב הזיהויים בלתי מדויקים או משובשים . כך , למשל , כפר נחום זוהתה בח' מיניה , הר האושר זוהה ברוב התקופות בקרני חיטין , טבחה זוהתה ונחשפה רק ב , 1911 ואילו מקומה של כורסי ( גרגסה ) נשתכח והיא נחשפה באקראי בעת סלילת כביש במקום לאחר 1967 ( וכמעט שנמחתה . ( כנסיית פטרוס הפרנציסקנית בטבריה בנויה במקום שזוהה באופן מוטעה וכנסיית הבכורה של פטרוס מצפון לטבחה זוהתה מחדש רק ב . 1933 מקומה של בית ציידא נותר שנוי במחלוקת קשה עד היום , ומרבית הארכיאולוגים אינם מקבלים את הזיהוי הנוכחי ( הגם שנמצא בו אתר מרשים מתקופת הברזל . ( על המבוכה השוררת בנוגע לזיהוי האתרים באזור תעיד העובדה , שרק לאחרונה "זוהה" תל הדר , כמקום שבו התרחש כביכול נס האכלת ה 4 , 000 בידי ישו , אף שאין שום רמז לזיהוי זה במקורות הקדומים . יצוין עוד שבברית החדשה מודגש ברוב הארועים המסר הרוחני בעוד שההיבטים הגיאוגרפיים , הטופוגרפיים והכרונולוגיים אינם זוכים להתייחסות ( כאילו באים לומר שהדברים הם בעלי חשיבות כלל אנושית מעבר למקום ולזמן . ( יש לזכור שנושא המקומות הקדושים הקשורים לישו ופועלו החל להתגבש רק במאה הרביעית . לעומת זאת , בראשית הנצרות המאמינים המעטים נאבקו על עצם השרדותם , והם לא ייחסו חשיבות למקומות שבהם התרחשו הארועים . בנוסף , המקומות הקשורים לישו נזכרים כמעט רק בברית החדשה . נציין עוד את הנתק שחל בנוגע לרציפות המסורות מהתקופה הביזאנטית ועד לימי הביניים , ומאז ועד לראשית המחקר הגיאוגרפי היסטורי והארכיאולוגי של ארץ ישראל בעת החדשה . כל אלה מקשים על איתור מיקום הארועים , כפי שהם מתוארים בכתובים ( ולעתים אפילו אלו מהתקופה הביזאנטית . ( בשל נסיבות מיוחדות אלו , ובעיקר הזיהוי המאוחר של האתרים והמקובלות וגילויהם מחדש , ביקורי עולי הרגל הנוצרים באתרי הכנרת , לפחות מימי הביניים ואילך , לא עמדו בשום יחס לחשיבותם , והספרות אודותם לוקה בחסר ומצומצמת בהשוואה לזו של המקומות הקדושים בירושלים , בבית לחם ובנצרת . על אף חשיבותו הרבה במסורת הנוצרית , אזור הבנרת ואחריו היו ברוב המקרים מחוץ למסלול עולי הרגל מימי הביניים ועד לזמן החדש . רק מעטים ונועזים הגיעו לכאן , וגם הם אינם מזכירים את מרבית האתרים הקדושים לנוצרים , שרובם לא היו ידועים כלל או שזוהו לא נכון . מכאן ניתן גם להבין מדוע אחדים מהאתרים "הועברו" למקומות נוחים וקרובים יותר . כך , למשל , בימי הביניים כפר נחום זוהתה מדרום לעתלית , בית ציידא הועתקה לחוף המערבי של הכנרת , לאזור טבחה , ורבים מהמקומות הקשורים לישו ולשליחים זוהו בטבריה . הבולטת שבהם היא כנסיית הבכורה של פטרוס , ש"זוהתה" והוקמה מחדש מצפון לטבחה רק ב . 1933 מכל האמור לעיל עולה מסקנה מעניינת ו אזור הכנרת כמוקד צליינות המונית כפי שהדבר בימינו , היא תופעה חדשה . היא פסקה בסוף התקופה הביזאנטית , במאה השביעית , והתחדשה בהיקף נרחב רק בימינו וביתר דיוק החל משנות השלושים של המאה העשרים !
|
|