|
|
עמוד:3
פרק ראשון : שאלותיו של קאנט א מספרים על ר' שמחה בונם מפשיסחה , אהד מגדולי האחרונים של החסידות , שאמר פעם לתלמידיו : 'חפצתי לחבר ספר' שיה יה שמו אדם ויהיה נכלל בו כל האדם , אבל אחר כך נמלכתי בדעתי ומנעתי עצמי . 'מזה דברים מלאי תמימות אלה , שיצאו מפי חכם אמיתי , אמנם כוונתם בעיקרה אחרת היא — מביעים כל קורות ההגות האנושית על הנושא . 'אדם' מאז מעולם ידע האדם , שהוא עצמו הנהו נושא עיונו החשוב ביותר , אבל גם חושש הוא למצות את העיון בו , כלומר לדרוש בכלל הווייתו עצמו ותכליתה . ואם הוא מגיע לעתים לעיון כזה , מיד הוא מתקשה ומתעייף מחמת הומרו , חומר העיון כהווית עצמו , והוא נרתע לאחוריו בפחי נפש ופורש —אם לחקר כל הדברים אשר תחת השמש חח מן האדם , ואם לחקר האדם גופו לאחר שהוא מחלקו תחומים תחומים ודורש בהם במפורד — מלאכה פחות מוקשה , פחות קשה ופחות מחייבת . מאלבראנש / Malebranche ) החשוב שבין ההוגים הצרפתיים וממשיכי מחקריו של דיקארט , אומר בהקדמה לספרו העיקרי , שיצא בשנת , 1674 'על בקשת : 'האמת 'מכל מד $ י האדם תו רת האדם הוא המדע הנאות לו ביותר . ואף על פי כן לא רבו ביותר דורשיו ואין הוא המפותח ביותר במדעים שלנו . בדרך כלל אין הבריות נדרשים לו כל עיקר , ואף בין הנזקקים לו חלק .-ראשון השתלשלות השאלה
|
|