|
|
עמוד:9
יהדות ישראלית להיות יהודי פירושו ליטול חלק בקהילה שהעבר הוא יסוד מכריע בכינונה . זהות , תרבות , תודעה , דת ופרקטיקות יהודיות הן בעלות עומק היסטורי שראשיתן בעבר הרחוק . יהודי הוא לכן , חבר בקהילה היסטורית . להיות ישראלי פירושו להשתייך לקהילה המכוננת על ידי ההווה במקום נתון - בישראל . הישראליות מכוננת בעיקר על ידי המקום ; העומק הזמני שלה רזה . במושגים היסטוריים , הזמן הישראלי הוא עול ימים . הזמן היהודי והזמן הישראלי אינם מתואמים . המשקל המכריע בקיום היהודי מצוי במסורת העבר הנושאת את מלאות הקיום היהודי ; ואילו הזמן הישראלי הוא זמן ההווה שפניו מופנות אל העתיד . החוויה הישראלית מתגלמת בתחושה של תנועה , שינוי ועיצוב מתמידים ; החוויה היהודית מתגלמת בתחושה של כפיפות , המשכיות והכרה בכוח המחייב של העבר . היעדר התיאום עלול להתגלם בתחושה של מתח , סתירה וקרע בין היהדות לבין הקיום הישראלי ; בין זהות ותרבות יהודית לבין זהות ותרבות ישראלית . סדרת הספרים יהדות ישראלית מבקשת לחשוב מחדש על מתח זה . היא איננה עוסקת בתיעוד העבר או בניתוח ההווה , אלא בקשרים שביניהם ובאפשרויות המפרות והמעשירות שעולות מקשרים אלו . ההפריה היא דו כיוונית : העבר הוא עוגן שממנו ההווה מתעצב ושואב את תוקפו ; וההווה מספק פרספקטיבות חדשות לקריאה של העבר . עניינה של הסדרה הוא במיזוג האופקים של הזמן היהודי והזמן הישראלי . הספר לא כנענים , לא צלבנים מציע פרספקטיבה אחרת ומקורית להביט על הישראליות המתרקמת . המבט המוצע מתמקד בתודעה העצמית של הישראלים ביחסם לזמן ולמקום המכוננים . המטפורה "הכנענית" שואלת האם הישראלים מתייחסים אל הזמן הרציף של תרבותם ; המטפורה "הצלבנית" שואלת האם הישראלים מתייחסים אל מקומם הים תיכוני כזרים , כאורחים קולוניאליסטים הנוטים ללון . המחקר עוקב אחר מבני העומק של המיתולוגיה הישראלית , ומציע שבעה מקרי בוחן , מצבי תודעה השבים ונשנים . הרוצה להעמיק בסודה של "קהילת החוויה" הישראלית חייב אפוא לנתח את "הסדר המיתי" בגלגולי התודעה הישראלית : מהרצון הפרומתאי ללדת "עברי , "חדש חיבוטי הזהות בין המאוויים המשיחיים לחרדה "הצלבנית" מפני כליון , ועד הכמיהה להשתלב ב "זמן הארוך" היהודי ובמרחב הים תיכוני . אבי שגיא ידידיה צ' שטרן
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|