מבוא

עמוד:12

האתוסים והנורמות הישנות . ה"מהרסים" החשיבו את מחיקת הגימנסיה כאירוע רב משמעות המציין דווקא את "השתחררותה של תל אביב" מכבלי עבר , וכסמל לאימוצן של נורמות ליברליות " חדשות" על פיהן גם המרחב הציבורי התל אביבי הוא זירה לגיטימית נוספת לספקולציות של הכלכלה המכונה . 'חופשית' נראה שהחל מראשיתה , בחרה תל אביב לאמץ כל "פרוגרס '' ממשי או פיקטיבי , תהליך שהיה משולב בתחלופות סגנוניות ארכיטקטוניות מהירות , ובבנייה חסרת תקדים בהקפה . מנגד , נטען כאן שההיסטוריה האורבנית והארכיטקטונית של תל אביב היא 1 גם כרוניקה של "הרס" מתמשך ושיטתי של ארכיטקטורות וחלקי עיר , שהוגדרו באופן מניפולטיבי על ידי האליטות העירוניות ההגמוניות כ"חסרות . "ערך בקונטקסט זה היו , "חדש"ה ה"מודרני" ואחר כך , "אמריקני"ה לכלי הרס , ולדימויים אשלייתיים ורטוריים באמצעותם שיווקו והסוו האליטות את מטרתן - הפרטת המרחב ( האסתטית כמובן , ( תוך הרס מבנים ותשתיות ציבוריות , סוציאליות ותרבותיות , עבריות , ציוניות , ואחר כך ישראליות מוקדמות , עד להחלפתן במתחמי ענק מסחריים ואדמיניסטרטיביים , חלק מרשת של הכלכלה הגלובלית . תהליכים אלה הואצו במהלך שנות השבעים והשמונים . חיבור זה הוא ניסיון לכתוב את ההיסטוריה העירונית והארכיטקטונית של אזור המרכז ההיסטורי של תל אביב בקונטקסט של המחלוקות האידיאולוגיות , הפוליטיות , הכלכליות , הדמוגרפיות , והבין דוריות שאפיינו את הזירה התל אביבית מראשיתה : הפרק הראשון מהווה דיון במחלוקות בין ציונים '' מערביים" יוצאי מרכז ומערב אירופה , לבין ציונים '' , "מזרחיים בעיקר יוצאי רוסיה , והשתקפותן בתכנון התבנית העירונית של אחוזת בית , בלבטים . 4 משחר ההיסטוריה ציין הרס ארכיטקטוני שינויים דרמטיים בפרדיגמות המובילות . דוגמה 'מודרנית' לכך היא הריסת מרקמים היסטוריים בפריס באמצע המאה 9-ה ו ידי הברון אוסמן . ( Haussnann ) ההיסטוריון האמריקני צירלס גינקס ( Jencks ) מתאר את הריסת קומפלקס המגורים המודרניסטי בסנט לואיס ( 1972 ) כאירוע המציין למעשה את קיצו של ה'עידן המודרני' . ( Jencks , 1978 )

כרמל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר