|
|
עמוד:13
פרק ראשון בעיית מינוי הדיינים וכוחם מקובל להבין , שהדיינים הנזכרים במקורות של ימי התנאים והאמוראים , הם בני אדם שיש בידם כוח ושררה לכוף את הדין על בני המדינה . כן מקובל , שכוח זה בא להם באחת משתי דרכים : ראשית , שהם דיינים קבועים וממונים במדינתם , שנתמנו בה לכוף את הדין על בני המדינה וניתנו בידם הכוח והשררה לכוף את הוראותיהם על כל מי שנמנה עם הציבור שבמדינה זו ; ושנית , שכוחם בא להם מתוך שהם מנהיגים את הציבור והם השליטים בעדתם , ומטילים את הדין על בני המדינה המונהגים על ידיהם . המקורות מסייעים לכאורה לפירוש מקובל זה לשם . "דיין" על מינוי דיינים ובתי דינים שנוי בספרי * "שפטים ושוטרים . מנין שממנים בית דין לכל ישראל , תלמוד לומר < שפטים תתן לד ; ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל ... ומנין שממנים בית דין לכל עיר ועיר , תלמוד לומר : שפטים בכל שעריך ... ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט , תלמוד לומר : ושופטים . "לשבטיך ולאחר מכן מובא שם : "ושפטו את העם , בעל כרחם . משפט צדק ... זה מנוי . "הדיינים ושוטרים , אלה שמצווה למנותם עם הדיינים , הם "גוליירין חובטין במקלות על פי השופטים לכל מי שאינו , "שומע כמו שפירש רש"י . דברים , ראש פרשת שופטים , פיסקא קמד , מהדורת פינקלשטיין , עמ' . 198—197 וכן הוא בברייתא בסנהדרין טז ע"ב . ועיין שם נו ע"ב , מכות ז ע"א , וירושלמי מכות סוף פרק א . סנהדרין טז ע"ב , ד"ה שוטרים . וכיוצא בזה פירש הרמב"ם בראש הלכות סנהדרין .
|
|