|
|
עמוד:11
מוכיחים לדעתו שאין הם בגדר של נבואות , אלא — "שירות ומזמורים ותפילות . "ממש ולפי שבתפילה לא נבואית לא יתכן שידובר בלשון הווה בסיטואציה היסטורית , rrrny מן הדין לקבוע את זמן התחברותו של המזמור בהתאם לרקעו ההיסטורי . אי לכך איחר אבן ג'קטילה עד לימי גלות בבל לא רק מזמורים אנונימיים , אלא גם את כל מזמורי אסף ובני קרח , בהניחו ששמות אלה אינם מתיחסים למשוררים שחיו בימי דויד , אלא לצאצאיהם הרחוקים שחיו בבבל . ר' אברהם אבן עזרא לא שלל את כשרותה הדתית של תפיסה זו , והוא לא נמנע מלהזכיר אותה כאופציה פרשנית לגיטימית גם בגוף פירושו הנדפס . עם זאת נוטה דעתו שלו ל"דעת הקדמונים" ( רוצה לומר — חז"ל , ( והסתייגותו מאיחור מזמורים אינה עקרונית אלא עניינית . מתפילותיהם של יונה וחבקוק הוא מסיק שתפילת נביא כמוה כנבואה — אין היא מעוגנת בהכרח בנסיבות חיי הנביא , אלא יכולה להתייחס לעתיד הרחוק , ואף לדובב את בניו של אותו דור מאוחר ( בלוויים שבמזמור קל"ז . ( שלא כרס"ג מכאן וכאבן ג'קטילה מכאן , הוא סבור שהמזמורים נתחברו על ידי דויד ומשוררים נבואיים אחרים שהיו ברובם בני דורו , ובכך זהה עמדתו לזו של המפרשים הקראיים . אך בניגוד גמור לנטיתם המובהקת למצוא במזמורים עתידות מפורטות , העמיד הראב"ע את היסוד הנבואי שבמזמורים על המינימום ההכרחי , מתוך התחשבות מירבית באופים הבסיסי בתפילות . נמצאנו למדים שהגאון לא חשש להתעלם לחלוטין מתפיסת חז"ל מתוך היענות לצרכי השעה ; שהתביעה הנמרצת של הקראים להשתית את התפילה בעיקר על ספר תהילים , התבססה על תפיסה עקרונית של המזמורים הקרובה מאד לזו של חז"ל ; שר' משה אבן ג'קטילה ראה היתר לעצמו לבסס את תפיסתו על פשטם של המזמורים , אף אם הדבר כרוך בסטיה מתפיסת חז"ל ; ושגישת ר' אברהם אבן עזרא — כאשר בוחנים אותה על רקע ההשתלשלות שקדמה לה — אינה כה חדשנית וראדיקאלית כפי שמקובל להניח , אלא אדרבא — סינתטית ומתונה . בארבעת פרקי הספר ילווה הבירור המושגי של כל אחת מארבע הגישות בעיקוב צמוד אחר מהלך הטיעון שבכל אחת מן ההקדמות , ובניתוח של טיב הראיות שהובאו לאישושו של הטיעון . השתדלתי שלא להניח בהקדמות שום ענין בלתי מבורר , וכתוצאה לכך מוגש לקורא גם מעין פירוש עניני לשש ההקדמות האלה . בנוסף לכך הוחדרו ההקדמה ופירוש מזמור א' שבשריד , והם ניתנים בלווית הערות ( טקסטואליות ברובן ) בסוף הספר . כדי להקל על הקורא למצוא את ההפניות המרובות להקדמת הפירוש הנדפס מובאת גם היא בסוף הספר כנתינתה בדפוס הראשון ( ונציה רפ"ה , ( 1525 / בתוספת של מראי מקומות וסימני פיסוק , אך ללא מנגנון של חילופי גירסאות ( וזאת מכיוון שהיא עומדת לצאת לאור בקרוב במסגרת המהדורה המדעית של פירוש ראב"ע לתהילים א' מ"א שמכין מר מנחם סילבר כעבודת דוקטור באוניברסיטת לונדון . ( התיאור והניתוח של ארבע הגישות מתבסס לא רק על ההיגדים המפורשים שבהקדמות , אלא גם על דרך יישומם בגוף הפירושים . לשם כך בדקנו כיצד ובאיזו מידה מימש כל אחד מחמשת המפרשים את גישתו העקרונית ואת עמדותיו הקונקרטיות בפירושו , ובעיקר בביאוריו לכותרות המזמורים אשר בהן מצוי רוב המידע על המחברים והזימון הביאוגרפי היסטורי , על הסוג הספרותי ודרך הביצוע המוסיקאלי , וכיוצא באלה . המפתחות שבסוף הספר נועדו להקל על ההתמצאות בו , וגם לאפשר לקורא למצוא
|
|