|
|
עמוד:11
את חוסר השוויון בחברה , אלא מחלק מחדש את העושר בצורה שרירותית . לאחר ניתוח ביקורתי ומפורט של ההלכות הנוהגות , ד"ר לוינסון זמיר קוראת לשינויים משמעותיים בדיני הפיצויים , ואף מראה כיצד ניתן ליישם את עיקרי הצעותיה במסגרת הנורמטיבית החקוקה הקיימת . העיקרון שצריך להנחות דינים אלה , לגישתה , הוא "עקרון השוויון , "במימון קרי : הבטחה של מימון שוויוני של השירותים הציבוריים הדרושים לפיתוח המקרקעין על ידי בעלי המקרקעין שיצרכו אותם . אימוץ עיקרון זה מניב שורה ארוכה של מסקנות מעשיות . כך , עקרון השוויון במימון מחייב להפוך את הכלל הנוהג לפיו הסמכות להפקעה בתמורה מופחתת חלה גם כאשר חלקה מופקעת בשלמותה . בדומה לכך , עיקרון זה אינו יכול להכשיר הפקעה ללא פיצוי בעד שימושים חריגים ומיוחדים שאינם מצויים באופן שכיח באיזור מאותו סוג . לבסוף , המסקנה הכללית והחשובה ביותר העולה מעקרון השוויון במימון היא שיש להגביל את חובתו של בעל מקרקעין לממן את צורכי הציבור באמצעות ההפקעה ללא פיצוי למידה היחסית של הנאתו מהם ( על פי הניצול הפוטנציאלי של החלקה שמדובר בה בהיקף המרבי שדיני התכנון מתירים . ( במילים אחרות : גריעה מעקרון הפיצוי המלא - כל נטל המושת על בעל מקרקעין בשם פרויקט ציבורי - יכולה להיות מוצדקת , לגישתה של ד"ר לוינסון זמיר , רק בהנאה מיוחדת ומכומתת שבעל המקרקעין הנידון מפיק באופן ממשי וישיר מהפעולה הציבורית שמדובר בה , וגם זאת רק בתנאי שגריעה כזו מיושמת באופן כללי ואחיד , כך שיישמר השוויון בין כל בעלי המקרקעין הנהנים משירותי הציבור הרלוונטיים . תרומתי לקובץ זה , "שיקולים חלוקתיים בדיני נטילה שלטונית של , "מקרקעין מנסה להתמודד בעיקר עם מסקנות אחרונות אלה , מהן עולה שכל גריעה מזכות הקניין הפרטי שאינה מקוזזת ביתרון מיידי לבעליו צריכה לזכות את בעל הקניין בפיצוי מלא . טענתי המרכזית היא שגישה דווקנית זו - לפיה שימור הסטטוס קוו הכלכלי הינו השיקול החלוקתי היחיד שצריך להנחות את דיני הנטילה השלטונית - אינה רצויה ואף אינה מתחייבת מחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . לסברתי , ניתן וראוי להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי הרחב שמותיר הדין הישראלי בסוגיית הפיצוי בגין נזקי תכנון או הפקעות באופן המתחשב לא רק בשיקול החשוב של הגנת הפרט מפני כוח השלטון ( בו הגישה הדווקנית מתמקדת , ( אלא גם בתכליות חלוקתיות נוספות ומתחרות : אחריות קהילתית וצמצום > או למצער אי הרחבר ( . של הפער בין חזקים לבין חלשים בחברה הישראלית . את השיקול של אחריות קהילתית אני מציע להפנים בדיני ההפקעות ונזקי התכנון על ידי הכשרתה של הפקעה בתמורה מופחתת או ללא תמורה לא רק כאשר הנטל שמשיתה התוכנית הציבורית על בעל המקרקעין מתקזז ביתרון מיידי הגלום באותה תוכנית ממש , אלא גם כאשר הנטל העודף שהנפגע נושא בו - בתנאי שאין הוא חריג במיוחד - מתקזז , או עתיד להתקזז , ביתרונות שהוא מפיק > או עתיד להפיק ) מפעולות אחרות של הרשות . בפועל , ברוב המקרים בהם יכשיר המבחן שאני מציע נטלים שאינם מפוזרים היטב של תוכניות ציבוריות , יהיה מדובר בפרויקטים ציבוריים המהנים את כלל האוכלוסייה באיזור מוגדר ומצומצם ( וגם זאת בתנאי שחוסר הפרופורציונליות של פיזור הנטל בגינם אינו בולט במיוחד . ( הפנמת השיקול של שוויון מהותי בדוקטרינה יכולה להיעשות , לרעתי , בשתי דרכים עיקריות : ראשית , על ידי התחשבות , במסגרת
|
|