|
|
עמוד:10
לבעיית הקואורדינציה , פתרון המאפשר לוודא את השגתו של הצורך הציבורי תוך התערבות שלטונית מינימלית , ועל כן גם פגיעה מינימלית בחירות הפרט . ד"ר חביב סגל עומדת על כך שהקושי האמיתי היחיד במצבים שמאמרה עוסק בהם המצדיק התערבות שלטונית הגורעת מאדנות בעל המקרקעין הפרטי הוא קיומו של תמריץ חזק לכל בעל חלקה להשהות את הסכמתו לתוכנית הבנייה על מנת לקבל בשלב מאוחר יותר ערך גדול יותר . ( במילים אחרות : לא יתרונות לגודל ולא שיקולי מימון , חלוקת סיכונים או רווחיות של היזם תומכים כשלעצמם בהפקעה מטעמי קואורדינציה ( . ברם , תוך שהיא מפתחת תובנות מתחום תורת המשחקים , ד"ר חביב סגל מראה כי קושי זה ניתן לפתרון , ואף על פי שגם פתרון זה כרוך במידת מה של כפייה שלטונית , פגיעתו בבעלי המקרקעין קטנה בהרבה מזו של דרך ההפקעה . הפתרון המוצע מעצב מחדש את המשחק בין היזם לבין בעלי החלקות בהתאם לשלושה מאפיינים : קביעת נקודת זמן סופית למשחק , ועד להגיעה , כל בעל חלקה חייב להחליט אם הוא תומך בתוכנית או מסרב להשתתף בה ; קביעת זכות לבעלי החלקות המעוניינים בכך להשתתף בתוכנית ( במישרין או בעקיפין ;( והבטחת פיצויים לבעלי החלקות המסרבים להשתתף על פי גובה הפיצוי הנוהג בדין . שילובם של מאפיינים אלה , מראה ד"ר חביב סגל , מעקר את התמריץ של בעלי החלקות להשהות את הסכמתם ומעודד אותם לשתף פעולה . על כן , במקרים רבים די בהם לפתור את בעיית הקואורדינציה מבלי להיזקק לאמצעי החריף יותר של הפקעה . בחיבורה "הפקעה ללא , "פיצוי ד"ר דפנה לוינםון זמיר שותפה למאמץ לעצב את דיני הנטילה השלטונית ( בפרט דיני הפקעת מקרקעין בהם היא דנה ) כך שיגנו על בעלי מקרקעין טוב יותר מהדין הנוהג כיום . אך בעוד שד"ר חביב םגל עוסקת בשאלה של כשרות ההפקעה , ד"ר לוינסון זמיר מתמקדת בשאלת זכותם של בעלי המקרקעין המופקעים לפיצוי . היא תוקפת את ההלכה הנוהגת בישראל , לפיה הסמכות להפקיע נתח מסוים מהמקרקעין ללא תמורה והסמכות להפחית אחוז מסוים משיעור הפיצוי מסמנות מעין "קבוע" בנוסחת הפיצויים , ועל כן מופעלות כדבר מובן מאליו , בלי להתחשב במידת ההשבחה ( אם בכלל ) של מקרקעי הנפגע עקב התוכנית , ואפילו כאשר ברור שאין 4 כל השבחה כזו , כגון כאשר חלקה מופקעת בשלמותה . ראייה זו של כללי ההפקעה ללא פיצוי כמס אחיד בשיעור קבוע 40 ° 0 / ) או < 25 ° / 0 מערך הקרקע מניבה , לדעתה של ד"ר לוינסון זמיר , תוצאות בלתי צודקות , שכן משמעותה היא הטלת מס בגובה קבוע על קבוצת "נישומים" הטרוגנית , השונים אלה מאלה במידת היזקקותם לשירותי ציבור , קרי : במידת הנאתם מיתרונות פעולתה של הרשות המפקיעה . יתר על כן , הואיל והנהנים יותר אינם בהכרח נזקקים , והנהנים פחות אינם בהכרח אנשים עשירים , מס זה אינו מקטין 4 למן פרסומו המקורי של חיבורה , ובין השאר בהסתמך עליו , פסק בית המשפט המחוזי בחיפה כי היבט אחרון זה של ההלכה אינו תואם עוד את המציאות הנורמטיבית בישראל . ראו ת"א > 57 / 94 < 'חי הולצמן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אתא , תקדין מחוזי , כרך , ( 3 ) 97 תשנ"ז / 5 . 1997-ח"תשנ ראו , בהתאמה , סעיף 190 לחוק התכנון והבניה , , 1965-ה"תשכ וסעיף 20 לפקודת הקרקעות ( רכישה לצרכי הציבור . 1943 , (
|
|